פיתוח הכוונה עצמית בלמידה בקרב פרחי הוראה בסביבה מתוקשבת בזיקה לתפיסות של למידה והוראה

הכוונה עצמית בלמידה היא יכולתו של הלומד להיות מודע למחשבותיו, להרגשותיו ולהתנהגותו במהלך הלמידה, לפקח עליהן ולנהל אותן. מאמר זה עוסק בטיפוח הכוונה עצמית בלמידה בסביבה מתוקשבת בקרב פרחי הוראה. במחקר השתתפו 190 פרחי הוראה שלמדו את הנושא "פיתוח יחידת הוראה" בארבע קבוצות מחקר, שנחשפו לתנאי לימוד שונים: (1) למידה בסביבה מתוקשבת עם טיפוח הכוונה עצמית; (2) למידה בסביבה מתוקשבת בלא טיפוח הכוונה עצמית; (3) למידה במליאת הכיתה עם טיפוח הכוונה עצמית; (4) למידה במליאת הכיתה בלא טיפוח הכוונה עצמית. טיפוח ההכוונה העצמית התבסס על מודל של הצבת שאלות עצמיות כגון "האם אני מזהה את המטרה הלימודית?" ו"כיצד אני מעריך את הלמידה שלי?". כל פרחי ההוראה השיבו בתחילת המחקר ובסיומו על שאלון של הכוונה עצמית ושאלון של תפיסות ההוראה והלמידה על-ידי שימוש בדימויים. נמצא כי פרחי הוראה שנחשפו לטיפוח הכוונה עצמית הן בסביבה מתוקשבת הן במליאת הכיתה שיפרו את ההכוונה העצמית שלהם בלמידה יותר מתלמידים שלא נחשפו לטיפוח הכוונה עצמית. ‬

השינוי הגדול ביותר נמצא בקרב פרחי הוראה שנחשפו לטיפוח הכוונה עצמית בסביבה מתוקשבת. עוד נמצא שפרחי הוראה שלמדו בסביבה מתוקשבת, יותר מפרחי הוראה שלמדו במליאת הכיתה, שינו במהלך המחקר את תפיסותיהם ביחס למהות ההוראה והלמידה, מהעברת ידע על-ידי המורה להבניית ידע בידי הלומד. ברם, אלה שנחשפו לטיפוח הכוונה עצמית בסביבה מתוקשבת שינו במהלך המחקר את תפיסותיהם באשר למהותן של ההוראה והלמידה במידה הגדולה ביותר. נדונים היבטים תאורטיים של הממצאים וכן השלכותיהם המעשיות (תקציר מתוך המאמר).