רציונל

החברה הישראלית משתנה כתוצאה משינויים דמוגרפיים ותרבותיים בעשורים האחרונים: היא עברה מחברה עם רוב ומיעוטים מובהקים לחברה עם ארבעה מגזרים עיקריים, או "שבטים": חילוני; דתי-לאומי; אוֹרתוֹדוֹקסִי; וערבי. ישראל היא פסיפס של קבוצות אתניות ומסורות תרבותיות, וכתוצאה מכך חלה התפוררות חברתית משמעותית. למרות ההכרח לצמצם את השסעים הללו, ההתפתחות איטית, והעימותים הולכים ומחריפים.

גיוון, בחברה הישראלית, מתייחס למגוון רחב של קבוצות, בייחוד לאלו שאין כיום ייצוג נמוך מבחינת כמות, איכות, נוכחות והשפעה באוניברסיטאות. בין הקבוצות שאין להן ייצוג נמוך במוסד ניתן למנות: ערבים, לומדי אוניברסיטה דור ראשון, חרדים, עולים חדשים, יוצאי אתיופיה, תלמידי בעלי מצב חברתי-כלכלי נמוכים, נשים גם בדיסציפלינות מסוימות.

תמיכה באינטגרציה חברתית מול פערים בהשכלה ופערים תרבותיים מגוונים היא אתגר עבור מדינות דמוקרטיות בכל רחבי העולם. חקר תהליכי קבלת ההחלטות תוך אינטגרציה של קבוצות תרבות מגוונות, הנם חיוניים לפיתוח מדיניות יעילה.

הפקולטה  לחינוך מחויבת להקמת סביבת למידה בטוחה, נקייה מהטרדות ואפליה של תלמידיה ומוריה.

יצירת קשר

ליצירת קשר ניתן לפנות לחברי הוועדה או לשגריריה