נכונות לפנות למקורות סיוע בבעיות אישיות: מתבגרים במצבי סיכון ומתבגרים נורמטיביים   
 

    
 


גיל ההתבגרות מציב בפני כל המתבגרים אתגרים ומצבי לחץ וסיכון, ובמיוחד בפני מתבגרים במצבי סיכון, שמשאבי ההתמודדות שלהם נמוכים יותר משל בני גילם הנורמטיבים. המחקר הנוכחי בחן את ההבדלים בין מתבגרים במצבי סיכון למתבגרים נורמטיביים בשיעורי הנכונות לפנות לעזרה אל שלושה מקורות סיוע (הורים, חברים ומורה) ובהערכת מאפייני מקורות הסיוע הללו. מקור סיוע נוסף שנבדק במחקר לגבי מתבגרים בסיכון בלבד היה עובד קידום נוער. באמצעות שאלון מובנה נבדקו העדפותיהם של 211 מתבגרים במצבי סיכון המטופלים במסגרות "קידום נוער" ברשויות המקומיות, ו-271 מתבגרים נורמטיביים, בבחירת מקורות סיוע לעזרה. ממצאי המחקר הצביעו על העדפה של מקורות טבעיים (הורים וחברים) על פני מקורות פורמליים (מורים) בקרב שתי הקבוצות, בפנייה לעזרה בבעיות האישיות, אולם אצל מתבגרים בסיכון היתה העדפה למקורות הטבעיים של החברים על פני ההורים, ואילו אצל המתבגרים הנורמטיביים לא נמצאה העדפה בין שני המקורות הטבעיים. בנוסף, אצל המתבגרים בסיכון בלט מעמד של עובד קידום נוער כמקור סיוע מועדף ברמה דומה להורים, אך נמוכה מהחברים.;
מלבד זאת, נמצאו הבדלים מגדריים בפנייה למקורות הסיוע הטבעיים: בשתי הקבוצות מתבגרות נוטות לפנות לעזרה להורים ולחברים יותר ממתבגרים. בדיון נבחנות השלכות ממצאי המחקר על העדפות המתבגרים בבחירת מקורות הסיוע ועל תפקידם של מקורות אלו באופן הסיוע למתבגרים.