"הקוד החזותי": פדגוגיה של חשיבה ביקורתית ושיח מהותי בעידן התרבות החזותית

בשנים האחרונות היחס לתולדות האומנות, או ההיסטוריה של האומנות, הפך מורכב, לאור תפיסות מאוחרות של בחינת המציאות וחיי היומיום באמצעות תרבות חזותית או חומרית. זאת ועוד, תחומים משיקים, שהרלוונטי והרחב מכולם הוא עיצוב, מצרפים לאותה מורכבות היבטים נוספים. לדוגמה, הבדלים בין דו־ממד לתלת־ממד, יחס לטכנולוגיות ייצור, תפיסת הדמיה מול ממשות ובעיקר ההשפעה המכריעה הנודעת לפונקצייה של המוצר על העיצוב שלו ועל הפרשנות שהצרכנים והצופים מייחסים לו. במאמר זה נציע שימוש במודל שאנו מכנים "הקוד החזותי", מודל הנשען על ההנחה שאפשר להבין כל תוצר הנמצא בהקשר החברתי־תרבותי הסובב אותנו ולנתחו באופן ביקורתי המביא לידי ביטוי את רוח הזמן שלימינו. יצירת אומנות פלסטית, דיגיטלית, מבנה אדריכלי, כלי רכב או שעון חכם – בכל התוצרים הללו הצרכנים/הצופים מקודדים משמעויות ומנתחים אותן. בשיטה זו שואלים שלוש שאלות עיקריות: "מה אני רואה?", "מה אני מבין?", "כיצד אני מבין זאת?" לשיטה פשוטה אך מקיפה והוליסטית זו יש השלכות רבות על הפדגוגיה בתחום החזותי בפרט, ועל פדגוגיה בכלל. ראשית, לימוד שלה יאפשר לתלמידים ולסטודנטים להתייחס לעולם החזותי והחומרי הסובב אותם בצורה מושכלת, מקיפה ומותאמת למציאות העכשווית. שנית, המודל מתאים למגוון רמות חשיבה וידע מוקדם, ומכאן חוזקו והרלוונטיות שלו לעולם הדינמי,הטכנולוגי והוורסטילי שאנו חיים בו היום.