זיקות הגומלין הבין דוריות בין חינוך לבין עוני ומשמעותן עבור מדיניות המימון של החינוך בישראל

מאמר זה בוחן את עוצמת הזיקה בין השכלה לבין עוני בישראל. המאמר מראה כי קיימת זיקת גומלין בין השכלה לבין הכנסה. כלומר, בדור הנוכחי, ככל שמספר שנות ההשכלה של אדם רב יותר, כך עולה שכרו הממוצע, קטנים סיכוייו להיות מובטל ומתקצר הזמן הדרוש לו כדי להשתלב מחדש במעגל העבודה. גם בדור הבא, ככל שרמת השכלתם והכנסתם של ההורים תהיה גבוהה יותר, כך יעלו הישגי ילדיהם. זיקה זו מתחזקת לנוכח המתאם החיובי בין מאפייניהם החברתיים-כלכליים של יישובים לבין ההישגים של תושביהם. חשיבות הנושא עולה לאור מגמות הגידול בחלקם היחסי והמוחלט של מגזרים וקבוצות האוכלוסייה החיים בעוני. שבירת מעגל המצוקה הרב דורי מחייבת שינוי במדיניות המימון של החינוך. מדיניות המימון של החינוך ואופן הקצאת משאבי החינוך בישראל כיום אינם מצמצמים את הפערים בין קבוצות האוכלוסיה השונות, אלא מנציחים אותם, ולעתים אף תורמים להרחבתם.שינוי יושג באמצעות הגדלה ניכרת של המשאבים המוקצים לקבוצות אוכלוסייה מוחלשות, על ידי שיטת הקצאה פרוגרסיבית. שיטה זו תתרום להקטנתה של זיקת הגומלין בין עוני לחינוך על ידי צמצום הפערים העתידיים בהכנסות ולהפחתת שיעורי העוני באוכלוסייה. בחירה במדיניות זו מדגישה את חשיבותו של החינוך לביטחון הלאומי, ללכידות החברתית ולמיקום מחודש בעולם הגלובלי.