תרומת סדנא בנושא נגישות לתכנית הלימודים הרגילה על אמונת מורים ביכולת ההשתנות הקוגנטיבית של תלמידים עם מוגבלות שכלית, עמדות ותחושת מסוגלות בהנגשת תכנית הלימודים

מטרתו של המחקר הנוכחי היא לבדוק את תרומת סדנא בנושא נגישות לתכנית הלימודים הרגילה (Access to general curriculum ) ואסטרטגיות התאמה (Accommodations)  על אמונת  מורים ביכולת ההשתנות הקוגנטיבית של תלמידים עם מוגבלות שכלית, עמדות ותחושת מסוגלות בהנגשת תכנית הלימודים

מסקירת ספרות עולה מחוייבות של מערכת החינוך המיוחד לתכנון לימודים עבור תלמידים עם מוגבלות שכלית (משרד החינוך, 2007) באמצעות נגישות לתכנית הלימודים הרגילה ואסטרטגיות התאמה לתכניות לימודים של החינוך הרגיל (Every Student Succeeds Act, 2015; Agran, 2002). משמעות הדבר היא כי במסגרות חינוך לתלמידים אלה על המורים להכיר את תכניות הלימודים בחינוך הרגיל ולתכנן את ההוראה בהסתמך עליהן, במדת האפשר, ועל אסטרטגיות התאמה. זאת, כדי לצמצם פערים ככל הניתן ביחס לאוכלוסייה טיפוסית של בני אותו גיל כרונולוגי (טל, 2017). הפעלת אסטרטגיות התאמה נעשית באמצעות הנגשה קוגניטיבית, חזרתיות, הוראה ספירלית וכדומה (משרד החינוך 2016). בנוסף, לאוכלוסיות עם מוגבלות שכלית מומלצת גם הוראה בגישת CBA- Cognitive, behaivior, affect (Lifshitz, 2020). עוד נמצא כי ישנו מחסור בכלים, הדרכה וידע בכל הנוגע לנגישות לתכנית הלימודים הרגילה והפעלת אסטרטגיות התאמה בקרב מורים לתלמידים עם מוגבלות שכלית התפתחותית (Thurlow et al., 2017). כמו כן,  רכישת ידע וכלים בתחום המוגבלות יתרמו לשינויים בעמדות ותפיסות של מורים והבנתן ((White et al., 2007; Warren-Little, 1999.

לפיכך, עבור המחקר הנוכחי תוכננה סדנא של ארבעה מפגשים ומערך מחקר של PRE  ו POST. במחקר השתתפו שתי קבוצות של מורים במסגרות לתלמידים עם מוגבלות שכלית, קבוצת ניסוי ( 31=N) וקבוצת ביקורת (27=N). קבוצת הניסוי עברה סדנא בנושא הנגשה ואסטרטגיות התאמה לתכנית הלימודים הרגילה עבור תלמידים עם מוגבלות שכלית התפתחותית. קבוצת הביקורת עברה סדנא בנושא של הנגשה אוריינית ככלי התערבות, נושא מתוך תכנית הלימודים (משרד החינוך, 2021). המחקר נערך ב- 3 שלבים: בשלב Pre test  הועברה למשתתפים בטרייה של שאלונים לגבי אמונה ביכולת ההשתנות הקוגניטיבית של התלמידים, עמדות ותחושת מסוגלותם של המורים בהנגשת התכנית לתלמידים. לאחר מכן, נערכו הסדנאות לשתי הקבוצות. בשלב הPost -test   הועברה בטריית השאלונים בשנית.

המטרות האופרטיביות של המחקר היו: א. לבדוק האם יהיו הבדלים בין הקבוצות לגבי אמונה בכושר ההשתנות של תלמידים עם מוגבלות השכלית, עמדות לגבי נגישות לתכנית הלימודים ואסטרטגיות ההתאמה ומסוגלות ליישומן. ב. לבדוק האם תהיה תרומת לסדנא לשינוי עמדות הצוות לגבי אמונה בכושר ההשתנות של התלמידים עם המוגבלות השכלית ולגבי נגישות לתכנית הלימודים הרגילה ואסטרטגיות ההתאמה ומסוגלות יישומן. מטרה אופרטיבית נוספת היתה לבדוק האם משתני רקע יהיו גם גורם המשפיע על הבדלים בין הקבוצות ביחס לעמדות על מסוגלות היישום.

לאחר הסדנא, ארבעה נבדקים מקבוצת הניסוי, קבלו הדרכה נוספת על בסיס מפגש שבועי בתקופה של כחצי שנה בה הם יישמו את הכלים ואסטרטגיות ההתאמה שלמדו בסדנא. לאחר מכן נערכו עם ארבעה נבדקים ראיונות עומק חצי מובנים שנותחו בצורה איכותנית לצורך איתור ותאור יישום של ההנגשה מעבר למה שלמדו בסדנא.

השערות המחקר הכמותני היו:

•  יימצאו הבדלים באמונת המורים לגבי יכולת השתנות קוגניטיבית של תלמידיהם, לפני ואחרי הסדנא באופן שבו אמונות המורים תהיינה חיוביות יותר לאחריה. בקבוצת הביקורת לא יחול שינוי.
•  יימצאו הבדלים בעמדות המורים לפני ואחרי הסדנא באופן שבו עמדות המורים תהיינה חיוביות יותר לאחריה. בקבוצת הביקורת לא יחול שינוי.
•  יימצאו הבדלים בתחושת המסוגלות העצמית של המורים לפני ואחרי הסדנא באופן שבו תחושת המסוגלות של המורים תהיינה גבוהה יותר לאחריה. בקבוצת הביקורת לא יחול שינוי.                                          
•  ימצאו הבדלים בין מורים עד גיל 40, לבין מורים שהם מעל גיל 40. הראשונים יהיו עם עמדות ותפיסות גבוהות יותר במשתני המחקר.
•  ימצאו הבדלים בין מורים בעלי השכלה של תואר שני לבין מורים בעלי השכלה נמוכה יותר. הראשונים יהיו עם עמדות ותפיסות גבוהות יותר במשתני המחקר.

כמו כן, נשאלו השאלות :

1. האם תהיה תרומה לסדנא לשינוי עמדות מעבר למשתנים האחרים?
2. כיצד תבוא לידי ביטוי תרומת תכנית ההתערבות שכללה סדנא והדרכה ליישום אסטרטגיות  ההתאמה של  תכנית  הלימודים  הרגילה בהוראה לתלמידים  עם  המוגבלות  השכלית, בקבוצת הניסוי?

תוצאות המחקר היו:

• נמצא כי עמדות המורים שהשתתפו בקבוצת הניסוי כלפי כושר ההשתנות הקוגניטיבית של אנשים עם מוגבלות שכלית השתפרו באופן מובהק בין שתי נקודות המדידה לעומת המורים שהשתתפו בקבוצת הביקורת שלא השתנו כלל
• נמצא כי עמדות של המורים שהשתתפו בקבוצת הניסוי ביחס לנגישות לתוכנית הלימודים הרגילה על ידי שימוש באסטרטגיות התאמה היו חיובית יותר בנקודת הזמן השנייה (לאחר הסדנא) בהשוואה לנקודת הזמן הראשונה. לעומת זאת בקרב המורים שהשתתפו בקבוצת הביקורת לא היה שינוי בעמדות.
• לגבי תחושת המסוגלות נמצא כי היתה גבוהה יותר בנקודת הזמן השנייה בהשוואה לנקודת הזמן הראשונה בקרב אנשי הצוות אשר שויכו לקבוצת הניסוי. לעומת זאת, לא נתקיימו הבדלים מובהקים בין שני זמני המדידה במדד זה בקרב אנשי צוות אשר שויכו לקבוצת הביקורת.
• באמצעות ניתוחי רגרסיות הררכיות נמצאה תרומה מובהקת של הסדנא לשיפור העמדות ותחושת המסוגלות של קבוצת הניסוי לעומת קבוצת הביקורת.
• על מנת לבחון האם קיימת תרומה של משתני הרקע (גיל, השכלה) ושל השיוך לקבוצות המחקר (ניסוי, ביקורת) להסברת השונות של מידת השיפור בעמדות, והשיפור בתחושת המסוגלות נערכו ניתוחי רגרסיות היררכיות (Hierarchical regression). נמצא כי אנשי צוות בעלי רמת השכלה גבוהה יותר (תואר שני) שיפרו יותר את תחושת המסוגלות שלהם ובאופן ספציפי יותר, את תחושת מסוגלותם הכללית לקידום תלמידים עם מוגבלות שכלית התפתחותית בינוני בהשוואה לאנשי צוות בעלי רמת השכלה נמוכה יותר (תואר ראשון).
• בניתוחי רגרסיות מרובות (Multiple regression analyses)  נמצא כי אנשי צוות המשתייכים לקבוצת הגיל הצעירה (מתחת לגיל 40) היציגו עמדות כלפי נגישות לתוכנית הלימודים הרגילה על ידי שימוש באסטרטגיות התאמה חיוביות יותר בהשוואה לאנשי הצוות המשתייכים לקבוצת הגיל הבוגרת (גיל 40 ומעלה).

ממצאי מחקר זה עולים בקנה אחד עם ממצאי המחקר של ספיר (2016) שבדקה את השפעת השתתפות בסדנא בנושא תוכנית לימודים המקדמת חינוך אורייני לתלמידים עם מוגבלות שכלית קשה ועמוקה, במחקר נמצא כי למידת התכנית השפיעה באופן חיובי על עמדות הצוות כלפי יכולת ההשתנות הקוגניטיבית של אנשים עם מוגבלות שכלית (ספיר, 2016).

כמו כן, לאור הממצאים ניתן לטעון כי ככל שמעמיק הידע הפדגוגי בתכנון הלימודים של מורים העובדים עם אוכלוסייה עם מוגבלות שכלית כך עולה גם האמונה שלהם בכושר ההשתנות של התלמידים. הקשר בין בניית תכנית לימודים על ידי המורה לבין ידע שלו אודות תלמידיו נמצא במחקרים נוספים (Alvunger, 2021; Lamos, 2017).

לגבי הממצא כי המורים הצעירים יותר שהשתתפו במחקר הציגו עמדות חיוביות יותר כלפי אסטרטגיות ההתאמה ניתן להסביר על ידי גמישות רבה יותר שיש למורים הצעירים ביחס לשינויים לעומת מורים מבוגרים. אלה פיתחו הרגלים ומתודות במהלך השנים ולכן הראו פחות נכונות ליצירת שינויים בתכנית הלימודים על ידי שימוש באסטרטגיות התאמה. בנוסף, חלק מהותי מתהליך ההנגשה, מחייב גם שימוש בטכנולוגיה מסייעת. מחקרים מראים כי אחד הגורמים המשפיעים על נכונותם של המורים בשימוש בטכנולוגיה מסייעת הוא הגיל, באופן שבו מורים חדשים נכונים יותר לשימוש בטכנולוגיות שונות בכיתה ביחס למורים וותיקים (Conti et al., 2017)

ממצאי המחקר האיכותני הראו יישום של הידע בצורה קונסטרוקטיביסטית בסביבת ההוראה הרלוונטית והאוטנטית של המורים, וכן שימוש במגוון אסטרטגיות כמו עיצוב אוניברסלי, פישוט לשוני, חזרתיות ושימוש בטכנולוגיה. כמו כן המורים פיתחו אסטרטגיות להתמודדות עם קשיים.

למחקר זה תרומה תיאורטית וחינוכית. התרומה התיאורטית היא לתיאוריות על שינוי עמדות כך שהקניית ידע בתחום המוגבלות תרמה לשינוי עמדותיהם של המורים הנחקרים בנוגע לאמונתם ביכולת השתנותם הקוגניטיבית של תלמידיהם, לעמדותיהם ותחושת מסוגלותם בהנגשת תכנית הלימודים הרגילה. מחקר זה תרם גם לתאוריית הייחוס כך שהמורים הנחקרים עברו מייחוס חיצוני של הקושי בלמידה של תלמידים עם מוגבלות שכלית, לייחוס פנימי של היעדר כלים ומיומנות שלהם עצמם.

למחקר זה גם תרומה מבחינה חינוכית לגבי חשיבות הידע המוקנה למורים לתלמידים עם מוגבלות שכלית ותרומתו הן ביישום שינויים בתוכנית הלימודים והן בעמדות ביחס לתלמידים עם מוגבלות שכלית. בנוסף,המחקר תרם המלצות לקובעי מדיניות לגבי תכנון לימודים במסגרות חינוך לתלמידים עם מוגבלות שכלית. זאת, לאור המדיניות הקיימת  במשרד החינוך ומקורות ברקע התיאורטי בדבר המחוייבות לנגישות לתכנית הלימודים הרגילה (Access to general curriculum) והפעלת אסטרטגיות התאמה (Accommodations) לתכניות לחינוך הרגיל  במסגרות לתלמידים עם מוגבלות שכלית (Agran, 2002; משרד החינוך, 2007; טל, 2017).