הקשר בין מוטיבציה ומשמעותיות לשחיקה וכוונות עזיבה בקרב יועצות חינוכיות

שחיקה בקרב אנשי חינוך הינה תופעה שמתעצמת בשנים האחרונות. בקרב יועצות חינוכיות בפרט, ברחבי העולם, נצפו רמות גבוהות של שחיקה, וידוע כי קרוב ל-90% מהיועצות חוות רמות מסוימות של שחיקה. גם בישראל נצפו רמות גבוהות של שחיקה בקרב יועצות, כאשר אחת מהשלכותיה החמורות היא כוונות עזיבה (Kim & Lambie, 2018; Heled & Davidovitch, 2020).

כוונות עזיבה ועזיבה של עובדי הוראה הן גם תופעות רווחות בזמן האחרון. דווח כי 8% מהמורים עוזבים את המקצוע בכל שנה, ובאופן כללי, שיעורי העזיבה של אנשי חינוך עומדים על 16%. מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בישראל (הלמ"ס) עולה, כי שיעור היועצות שעוזבות את מערכת החינוך גדול יותר משיעור היועצות החדשות המצטרפות אליה (Carver-Thomas & Darling-Hammond, 2017; Noy, 2023).

ליועצות החינוכיות תפקיד חשוב ומרכזי בארגון החינוכי כולו. הן פועלות למען רווחתם הרגשית של התלמידים, תומכות בהם, מאתרות תלמידים בסיכון ומעניקות ייעוץ, ליווי והתפתחות חברתית ולימודית, וסיוע להורים, למורים ולהנהלה. השחיקה פוגעת באיכות השירות הייעוצי והיא מובילה לכוונות עזיבה. כוונות עזיבה גורמות נזק גדול לארגון, מובילות לביצועים גרועים ושיבוג עמדות שליליות כלפי העבודה ואף מנבאות החלטה של עזיבת העבודה בפועל. כתוצאה מכך, ההשקעה בעובד שעזב – יורדת והארגון מאבד עובדים עם ניסיון חשוב ויקר לטמיון. במקצוע הייעוץ החינוכי תופעה זו הינה מזיקה במיוחד, מכיוון שליועצת חדשה נדרשים משאבים רבים וזמן ארוך על-מנת ללמוד את מגוון תפקידיה של היועצת שעזבה, להכיר את התלמידים והצוות, להסתגל ולהשתלב בבית-הספר (Hemi & Maor, 2023; Mello, 2014).

על אף ההשלכות החמורות של שחיקה וכוונות עזיבה בקרב יועצות חינוכיות, לא ידוע עד כה על מחקרים אשר בחנו תופעות אלו באמצעות מחקר אורך, בהקשר של מוטיבציה בעבודה, תוך שימוש במסגרת תיאורטית סדורה. לשם הבנת רכיביה המוטיבציוניים של השחיקה, נבחרה תיאוריית "ציפייה-ערך" הנחקרת יותר בקרב אנשי חינוך. תיאוריה זו, מגדירה שלושה היבטים: ציפיות להצלחה, ערכי משימה חיוביים ועלות נתפסת (Watt & Richardson, 2007; Wang & Eccles, 2013; Eccles, 1983).

מודל המחקר שיער כי התשישות בשחיקה תהיה גורם מתווך בין הציפיות, ערכי המשימה והעלות הנתפסת ובין כוונות העזיבה. המחקר הנוכחי מוסיף לספרות הקיימת בתחום במספר אופנים: ראשית, על-מנת לבחון את השפעותיה ארוכות-הטווח של המוטיבציה על תשישות וכוונות עזיבה, בוצע מחקר אורך אשר במסגרתו נערכו 3 מדידות במשך 3 שנים – מדידה אחת בכל שנה. שנית, מחקר זה הינו ראשון מסוגו שעשה שימוש במודל "ציפייה-ערך", אשר נבדק בעבר על תלמידים או מורים והתאים אותו ליועצות חינוכיות. לשם כך, מרכיב העלות הנתפסת הומשג באופן ספציפי לעבודת הייעוץ החינוכי והתווסף מדד חדש שמייצג את ההיבט הכלכלי בעבודה (Eccles, 1983; Watt & Richardson, 2012). בנוסף, מכיוון שתחושת משמעותיות נמצאה כמנתמת השפעות שליליות במקום העבודה (Gui et al., 2022), נבחנה האפשרות כי היא תמתן את הקשר בין תשישות לכוונות עזיבה. מעבר לכך, נערכה בקרה סטטיסטית על תחושת הרווחה הנפשית של היועצות על מנת לחדד את התרומה הייחודית של המוטיבציה להסבר התשישות וכוונות העזיבה.

לשם השגת מטרות המחקר נבחר מדגם אשר כלל 335 יועצות חינוכיות מכל רחבי הארץ. רוב היועצות הינן נשים בעלות תואר שני העובדות בבתי-ספר יסודיים, חטיבות-ביניים או תיכונים. כלי המחקר כלל שאלון המורכב מ-6 שאלונים: (1) מדד התשישות בשחיקה, (2) כוונות עזיבה, (3) מוטיבציה, (4) משמעותיות, (5) רווחה נפשית ו-(6) נתונים דמוגרפיים.

אסטרטגיית ניתוח הנתונים התבססה על גישה של משוואות מבניות (Structural Equation Modeling). על-מנת להעריך את ההשפעות ארוכות הטווח של המשתנים המנבאים, כשה אפשרית התבצעה בקרה סטטיסטית (Cross-lagged analysis) על המשתנים בנקודות הזמן המוקדמות (Kenny, 1975). מובהקות השערות התיווך נבדקה באמצעות בוטסטראפינג במערכי אורך (Mackinnon & Fairchild, 2009; Maxwell & Cole, 2007). ניתוח משוואות מבניות הציג מודל עם מדדי טיב התאמה טובים.

ממצאי המחקר העיקריים הראו קשר חיובי בין העלות הנתפסת (מאמץ משימה, הפסד של חלופות מוערכות, מחיר רגשי ומחיר כלכלי) בנקודת הזמן הראשונה לבין התשישות בנקודת הזמן השנייה, אשר בתורה הייתה קשורה לכוונות עזיבה בנקודת הזמן השלישית. מבחני התיווך הראו אפקט מובהק, כך שהתשישות תיווכה באופן מלא את הקשר בין העלות הנתפסת לבין כוונות עזיבה. כמו כן, הציפיות להצלחה ניבאו באופן שלילי וישיר את כוונות העזיבה, כך שיועצות אשר ציפו להצליח בתפקידן – רצו פחות לעזוב אותו. תוצאות אלו התקבלו תוך בקרה על תשישות וכוונות העזיבה מנקודת הזמן הראשונה במחקר. מודל זה נבחן גם תוך בקרה על הרווחה הנפשית ומשתני הרקע של היועצות, כגון: ותק, היקף משרה וסוג המסגרת החינוכית. במודלים מבוקרים אלו, הקשרים המתוארים נותרו מובהקים. בניגוד למשוער, הציפיות להצלחה וערכי המשימה החיוביים לא ניבאו באופן שלילי כוונות עזיבה בתיווך התשישות ותחושת המשמעותיות לא מיתנה את הקשר בין תשישות לכוונות עזיבה.

למחקר זה מספר חידושים תיאורטיים ויישומיים. למיטב ידיעתי, זהו המחקר הראשון שבחן את הקשר בין מודל "ציפייה-ערך" לבין מדד התשישות בשחיקה וכוונות עזיבה בקרב יועצות. בעוד שחיקה נבחנת לרוב על-פי תיאוריית ה"משאבים-דרישות" (Bakker & Demerouti, 2007), תיאוריה זו חסרה מסגרת תיאורטית סדורה לשם המשגת רכיב המוטיבציה בה. במחקר הנוכחי, אנסה לגשר על הפער הזה באמצעות שימוש בתיאוריית "ציפייה-ערך" (Eccles, 1983) כמסגרת תיאורטית מבוססת להבנת התהליכים שעלולים להוביל לתשישות וכוונות עזיבה של יועצות. בנוסף לכך, מחקר זה המשיג את העלות הנתפסת בהקשר למקצוע הייעוץ החינוכי והוסיף מדד חדש שמייצג את ההיבט הכלכלי של התפקיד.

מחקר זה מספק הבנה רחבה ומעמיקה בחס לתהליכים שמייצרים כוונות עזיבה בקרב יועצות חינוכיות. בחינה של כוונות עזיבה בקרב יועצות תאפשר לקיים התערבות לפני עזיבתן בפועל. ממצאי המחקר עשויים לשמש את מקבלי ההחלטות וקובעי-המדיניות של הייעוץ החינוכי, על-מנת להקצות משאבים, לפעול למען ייעול ושיפור תפקידן ורווחתן של היועצות ובכך לצמצם תשישות וכוונות עזיבה. כל זאת, בכדי לקדם שירות ייעוצי מיטבי במערכת החינוך ולשמר את ה"הון האנושי" במקצוע הייעוץ החינוכי.