מאפייני ההוראה מרחוק ותגובות ילדי הגן בימי הסגר בעקבות מגיפת נגיף הקורונה - עדויות הגננות

עם התפרצות מגיפת נגיף הקורונה וסגירת מוסדות החינוך, נוצרה מציאות חדשה בכל מה שקשור לשילוב טכנולוגיות בהוראה בגני הילדים. עתה, סדר היום החדש הוא דווקא להרגיל את הילדים ללמידה מתוקשבת ותקשורת מרחוק, עם צוות הגן. המציאות הבליטה אתגרים שאינם חדשים, אך דחופים. מכאן נגזרו שאלות המחקר: מהם מאפייני ההוראה המקוונת בה נקטו גננות במהלך ימי הסגר בהתייחס לילדים בגילאים שונים ובמגזרים שונים? מנקודת מבט של הגננות, כיצד ילדי הגן הגיבו למפגשים מרחוק? באיזו מידה הגננות הרגישו מסוגלות להוראה מרחוק בהתייחס להוראת ילדים בגילאים שונים ובמגזרים שונים? במחקר השתתפו 404 גננות מכל רחבי הארץ, מהמגזר הממלכתי (חילוני) והדתי. המתודולוגיה מעורבת-כלי המחקר המרכזי היה שאלון מקוון שכלל שאלות סגורות ופתוחות. מניתוח תגובות הגננות ניכר כי דרכי התקשורת העיקריות בשני המגזרים, היו באמצעות אפליקצית הווטסאפ והזום. תדירות התקשורת הייתה גבוהה. מרביתן תקשרו 3-4 פעמים בשבוע ויותר, בעיקר בקרב גננות מהמגזר החילוני ובקרב גננות של ילדי גן צעירים וילדי גן בוגרים בהשוואה לגנים רב גילאיים. המשיבות ציינו שהיו ילדים שהתקשו לתקשר מרחוק, בעיקר בשל חוסר זמינות ההורים לתמיכה, מבוכה/חשש של הילדים עצמם, חוסר מחשב/אינטרנט בבית או אי זמינות של מכשירים פנויים. ילדי גן צעירים התקשו לתקשר בהשוואה לילדים בוגרים יותר. הגננות דיווחו על מגוון תגובות משמחה ועד קשיים בריכוז, מבוכה, חשש. כמחצית מהגננות בשני המגזרים דיווחו שהן הסתדרו מבחינה טכנולוגית ומבחינה רגשית, ועם זאת הן מעדיפות ללמד פנים אל פנים. מחקרים אמפיריים בתחום התקשוב בחינוך הקדם יסודי, מעטים. במדינת ישראל, מטרות המחקר המוצג כאן, ממצאיו והמלצותיו חשובים לא רק בשל אירועים מסכני חיים של מגיפה, אלא גם בשל אירועים ביטחוניים המחייבים הסתגרות בבתים.