"ונפשי נבהלה מאוד" (תהלים ו, ד) - פחד, חרדה ולחץ בקרב מורים בישראל בתקופת הקורונה : ‏[‏מתוך המדור: חינוך]

מגפת וירוס הקורונה או בלעז 19-COVID הביאה עימה אתגרים רבים, ובמיוחד פחד מפני נגיף שאינו מוכר, מדבק ומתפשט. מחלות מדבקות מעוררות פחד יותר מאשר מחלות אחרות. כדי למנוע את התפשטות המחלה, נסגרו בתי ספר, ובאחת נדרשו המורים ללמד מרחוק ללא היערכות מוקדמת, כשרבים מהם ללא אמצעי קצה, ואינם שולטים ברזי המחשב. במחקר איכותני זה השתתפו 59 מורות וגננות אשר כתבו רפלקציה אישית, ותיארו את החוויות הרגשיות שלהן בתקופת הגל הראשון של הקורונה בישראל. מטרת המחקר היא לתאר את החוויות הרגשיות אשר חוו משתתפי המחקר בתקופה זו. הממצאים מלמדים שחמישים ושש מתוך חמישים ותשע משתתפות דיברו על סערות רגשיות אשר לוו בפחד, חרדה ולחץ שהן חוו בתקופת הקורונה. הפחד והחרדה נבעו מהחשש שמא מישהו מבני משפחתם יידבק בנגיף, והפחד לאבד פרנסה. גורם נוסף אשר העצים את הסערות הרגשיות והוסיף ללחץ המקורי הוא המרדף אחר מפגשי זום וסגנון ניהול של מנהלי בתי הספר אשר נתנו הנחיות סותרות, הטילו עומס רב בעבודה וגרמו להתנגשות בין צורכי הבית לצורכי בית הספר. החיים בבית תוארו כ"ייסר לחץ", וחיי המשתתפות לוו בתופעות סומטיות מגוונות אשר השפיעו על בריאותן הפיזית והנפשית. המחקר מאפשר מידע רלוונטי לקובעי המדיניות ולמנהיגי החינוך הנדרשים לפתח תוכניות להכשרת מורים להתנהלות אפקטיבית בעיתות משבר.