טיפוח אוריינות סביבתית באמצעות הנחיה להכוונה עצמית בלמידה בקרב סטודנטים לחינוך

האתגרים הסביבתיים העומדים בפני האנושות מחייבים טיפוח אזרחים בעלי אוריינות סביבתית, המסוגלים להבין את מצבן המורכב של המערכות האקולוגיות ולפעול עבורן. למרות המאמצים הרבים לטפח אוריינות סביבתית במערכת החינוך החל משנות ה־70, בפועל ניסיונות לקידום שינויים התנהגותיים סביבתיים משמעותיים נתקלים בקשיים. המחקר הנוכחי בחן קידום של אוריינות סביבתית באמצעות מודל למידת חקר פתוח המתקיים בקבוצות, שבמהלכו משולבת הנחיה להכוונה עצמית בלמידה, המפתחת ומחזקת את מיומנויות הלומד העצמאי. במחקר השתתפו 111 סטודנטים לחינוך משישה מוסדות אקדמיים, שנחלקו לשתי קבוצות: האחת עסקה בלמידת חקר המשלבת הנחיה להכוונה עצמית בלמידה; והשנייה עסקה בלמידת חקר ללא הנחיה להכוונה עצמית בלמידה. תוצרי משימות הלמידה והרפלקציות של הסטודנטים נבחנו באמצעות מחוון NOFAOR, שפותח לצורך המחקר הנוכחי, ומטרתו להעריך את רמת האוריינות הסביבתית. המחוון כולל ארבעה ממדים של האוריינות הסביבתית: ידע, רגש, מיומנות והתנהגות. רמת הביצועים של הסטודנטים הושוותה בין קבוצות המחקר ובתוכן על-ידי ניתוחי כי בריבוע (χ²). מתוצאות המחקר עולים הבדלים מובהקים לטובת קבוצת הלמידה ששילבה הנחיה להכוונה עצמית בלמידה בשלושה מארבעת ממדי האוריינות הסביבתית. התוצאות מצביעות על הקשר בין הכוונה עצמית ללמידה לבין אוריינות סביבתית, ועל חשיבות הטמעת שיטות המשלבות הנחיה להכוונה עצמית בלמידה במסגרת החינוך הסביבתי במטרה להשפיע על היבטים של אוריינות סביבתית. במאמר מוצגים שני חידושים עיקריים: תרומתה של ההנחיה להכוונה עצמית בלמידה לרמת האוריינות הסביבתית, ו-NOFAOR, מחוון לזיהוי רמות אוריינות סביבתית המהווה כלי עדכני להערכת אוריינות סביבתית.