ייצוגים התנהגותיים ואלקטרו-פיזיולוגיים של קוגניציה חברתית בקרב בוגרים צעירים עם אוטיזם לעומת בעלי התפתחות תקינה (אנגלית)

אוטיזם (Autism Spectrum Disorder, ASD) הינו ליקוי נוירו-התפתחותי המתבטא בלקויות בתקשורת חברתית ובוויסות חושי לצד דפוסי התנהגות חזרתית (American Psychiatric Association, 2013). הקשיים בוויסות החושי מתבטאים בין היתר בוויסות לקוי של מגע בינאישי וחברתי וכוללים הימנעות ממגע מסוג זה עקב רגישות יתר סנסורית.

בנוסף, לרתיעה ממגע חברתי השלכות שליליות הכוללות הפחתה ביצירת קשרים חברתיים לצד התנהגות חברתית לקויה, אשר בטווח הארוך מקושרת לעלייה בסימפטומים של חרדה חברתית. ואכן, מתוך המחקר עולה כי כ-50% מקרב המתבגרים והבוגרים עם אוטיזם מתמודדים עם סימפטומים של חרדה חברתית - הפרעה נפשית המתבטאת בחשש או דאגה ממעורבות במגוון מצבים חברתיים ועלולה לפגוע בתפקודים שונים בחיי היומיום.

אחד ממאפייני הליבה המרכזיים של חרדה חברתית הוא רגש הבושה, המחייב קיומה של אינטרוספקציה פנימית למול נורמות חברתיות חיצוניות. אשר על כן, קיימים ממצאים סותרים לגבי יכולתם של אוטיסטים, המוכרים כמתקשים להתבונן ברגשותיהם, המציגים מחד קושי בזיהוי מצבים חברתיים מעוררי בושה, לצד עדויות מחקריות המתייחסות להופעת תחושת בושה מוגברת בשל מאפייניהם השונים של בוגרים עם אוטיזם, המופיעה במהלך שנות הבגרות הצעירה כאשר הם נדרשים להשתלב חברתית במוסדות להשכלה גבוהה ובמקומות עבודה.

עד כה טרם נחקר הביטוי ההתנהגותי ודפוסי העיבוד המוחי הקשורים למנגנונים אלו בקרב בוגרים צעירים המאובחנים עם ASD ובעלי סימפטומים של חרדה חברתית. על כן מטרת המחקר המוצע היא: 1) לבחון את ההבדלים בתפיסת מגע חברתי, סימפטומים של חרדה חברתית והערכת בושה חברתית בקרב בוגרים צעירים עם אוטיזם, בהשוואה לבוגרים צעירים עם התפתחות תקינה. 2) לחקור את הקשר בין תפיסת מגע חברתי לחרדה חברתית ובין בושה לחרדה חברתית בשתי הקבוצות.

המחקר הראשון התמקד בקשר בין מגע חברתי, המתבסס על יכולת לעיבוד גרייה סנסורית, לחרדה חברתית. במסגרת המחקר שיערנו כי: 1. תופיע תגובה מוחית מופחתת בעוצמתה המתבטאת ברכיב LPP ורכיב P100, בקרב נבדקים עם אוטיזם לעומת תקינים כלפי תמונות המציגות אנשים ובפרט כלפי תמונות המציגות מגע אנושי. 2. בנוסף, שוערו קשרים חיוביים בין חרדה חברתית והימנעות ממגע לאור ממצאים קודמים. 3. זאת לצד השערה דו כיוונית לגבי הקשר של מדדים התנהגותיים אלו עם מדדי המוח, גלי LPP ו-P100 כפי שיירשמו במהלך צפייה.

בתמונות תחת תנאי הניסוי השונים. במחקר השתתפו 25 נבדקים עם אוטיזם בתפקוד גבוה ו-29 נבדקים נוירוטיפיקלים. הנבדקים השתתפו בניסוי ERP (Event Related Potentials) המאפשר למדוד את עוצמת הפעילות המוחית המשוערת כפי שהתבטאה בגלי P100, LPP, כלפי תמונות אנושיות לעומת תמונות של אובייקטים הכוללים מגע וחוסר מגע.

ניתוח הממצאים העלה כי בעוד נבדקים תקינים הציגו גלי LPP גבוהים במובהק כלפי תמונות אנושיות לעומת תמונות של אובייקטים (מעבר לתנאי מגע ואי-מגע), בקרב נבדקים עם אוטיזם לא נמצא הבדל מובהק בעוצמת הפעילות המוחית כאשר צפו בתמונות אנושיות לעומת תמונות של אובייקטים. בנוסף, נבדקים עם אוטיזם הציגו תגובה נמוכה במובהק של גלי LPP כלפי תמונות של מגע חברתי לעומת נבדקים תקינים.

בנוסף, במסגרת חקירת קשרי מוח-התנהגות נמצא מודל מיתון-תיווך בקרב נבדקים עם אוטיזם קשר שלילי מובהק בין עוצמת גלי LPP כלפי תמונות של מגע חברתי ובין רמות חרדה חברתית, המתווך ע"י משתנה הימנעות חושית ממגע חברתי. לעומת זאת, בקרב נבדקים נוירוטיפיקלים לא נמצאו קשרים בין רמת חרדה חברתית לגלי LPP.

מתוך הממצאים עולה המסקנה כי עוצמת הפעילות החשמלית שנמדדה בזמן צפייה בתמונות אנושיות הכוללות מגע חברתי עשויה להעיד על העדפה נמוכה יותר לעיבוד גירויים חברתיים בקרב צעירים עם אוטיזם לעומת נבדקים נוירוטיפיקלים. זאת ועוד, מודל המיתון-תיווך שנמצא בקרב נבדקים עם אוטיזם משקף "מעגל מרושע" שבו ככל שנרשמת עלייה בהימנעות ממגע (עקב רגישות חושית) כך עולה רמת החרדה החברתית ופוחת הקשב שמופנה לעיבוד גירויים חברתיים.

לאחר שהמחקר הראשון העריך את השפעתו של הגורם הסנסורי של מגע חברתי על חרדה חברתית בקרב צעירים עם אוטיזם, המחקר השני בחן את השפעתו של גורם נוסף, רגש הבושה, המתבסס על יכולת מנטלית אינטרוספקטיבית. 1. שוערו רמות חרדה גבוהות יותר לצד רמות נמוכות יותר של זיהוי מצבי בושה בקרב נבדקים עם אוטיזם לעומת תקינים. 2. בנוסף, לאור ממצאים קודמים שוער קשר חיובי בין חרדה חברתית לבושה בקרב תקינים. 3. עם זאת, ההשערה בין שני משתנים אלו בקרב נבדקים עם אוטיזם נותרה אקספלורטיבית, בהיעדר עדויות מחקריות קודמות. במחקר זה השתתפו 33 נבדקים עם אוטיזם בתפקוד גבוה ו-38 נבדקים תקינים שענו על שאלונים להערכת רמת בושה חברתית ובנפרד עוצמת סימפטומים של חרדה חברתית.

ממצאי המחקר העלו כי בקרב נבדקים עם אוטיזם נמצאו רמות חרדה חברתית גבוהות במובהק לצד רמות בושה חברתית נמוכות במובהק כאשר נתבקשו לציין מצבים חברתיים מעוררי בושה, לעומת נבדקים תקינים. כמו כן, נמצא מודל מיתון מובהק: בעוד בקרב תקינים רמות הבושה החברתית ניבאו את רמות החרדה החברתית, בקרב נבדקים עם אוטיזם לא נמצא קשר בין שני המשתנים. על פי הממצאים ניתן להסיק כי היעדר הקשר בין חרדה חברתית ובושה שנמצאו בקרב בוגרים צעירים עם אוטיזם מעידים על הפרעת חרדה חברתית ייחודית שאינה זהה לחלוטין לזו של נוירוטיפיקלים. בנוסף, היות ובושה החברתית חיונית לתפקוד חברתי תקין, רמות הבושה הנמוכות שנמדדו במהלך זיהוי מצבים מעוררי בושה בקרב נבדקים עם אוטיזם עשויים להזיק בטווח הארוך להשתלבותם החברתית.

בהמשך למאמר השני, המאמר השלישי מתמקד בהבנת חווית הבושה של צעירים עם אוטיזם, ומתבסס על ממצאים מחקרים קודמים המתארים חווית בושה מוגברת של בוגרים צעירים עם אוטיזם בשל מאפייניהם ההתנהגותיים השונים כאשר הם באים במגע אינטנסיבי יותר עם צעירים נוירוטיפיקלים באוניברסיטה או במקומות עבודה.

לאור עדויות אלו, המחקר השלישי בדק את השפעתה של אסטרטגיה לוויסות רגשי הכוללת מתן הערכה מחודשת למצבים מעוררי בושה. במסגרת המחקר שוער: 1. כי השפעת אסטרטגיית ההערכה מחדש תסייע בהפחתה של רמות הבושה בקרב שתי הקבוצות. 2. בנוסף נערך ניתוח תוכן איכותני של הנרטיבים שהופקו במהלך ביצוע ההערכה מחדש לתמונות מעוררות הבושה החברתית, וסוג התכנים עבר השוואה בין שתי הקבוצות. 3. לצד זאת, במקביל לממצאים המעידים על חוויות בושה מוגברות בקרב קבוצה זו בגילאי הבגרות הצעירה, קיימים ממצאים קודמים המעידים כי אוטיסטים בעלי רמות זיהוי של מצבי בושה חברתיים נמוכים יותר מתקינים. על בסיס זה שוער כי נבדקים עם אוטיזם ידרגו ברמה נמוכה יותר תמונות מעוררות בושה חברתית לעומת תקינים.

במחקר זה השתתפו 33 נבדקים עם אוטיזם בתפקוד גבוה ו-38 נבדקים תקינים אשר נתבקשו לדרג את רמת הבושה שהם חשים כלפי תמונות המציגות מצבים חברתיים מעוררי בושה. הדירוג נעשה לפני ואחרי ביצוע הערכה מחודשת לכל תמונה הכוללת מתן נרטיב פחות שלילי ע"י הנבדקים משתי הקבוצות. הנרטיבים שנאמרו במסגרת הערכה מחודשת הוקלטו ועברו ניתוח תוכן איכותני.

ניתוח הממצאים העלה כי נבדקים עם אוטיזם זיהו את התמונות הרלוונטיות כמעוררות בושה ברמה נמוכה יותר לעומת הקבוצה התקינה. לצד זאת, מתן הערכה מחדש לתמונות סייעה בהפחתה של רמות הבושה בעוצמה דומה בקרב שתי הקבוצות. כמו כן, ניתוח הנרטיבים של הנבדקים עם האוטיזם העלה כי הם סיפקו באופן מובהק פחות נרטיבים חיוביים ויותר נרטיבים ניטרליים או לא מציאותיים לעומת קבוצת הנוירוטיפיקלים.

מכאן, ניתן להסיק כי בקרב צעירים עם אוטיזם מופיעה בושה בשני אופנים: 1. זיהוי מצבי בושה חברתית בהם הם מציגים יכולת נמוכה יותר לעומת תקינים. 2. בושה פנימית מוגברת הקשורה לתחושת השוני הכוללת שלהם מול עמיתיהם התקינים בגילאי הבגרות הצעירה, כפי שמתואר בספרות מחקרית קודמת המתבססת על דיווחים עצמיים.

לצד זאת, נמצא כי לבוגרים צעירים עם אוטיזם יכולת לבצע הערכה מחדש על כלפי מצבים חברתיים שליליים על בסיס יכולת נרטיבית המסייעת להם לווסת את רגש הבושה. לצד זאת ניתוח התוכן הנרטיבי מעיד על תכנים פנימיים ייחודים השונים מאלו של הנוירוטיפיקלים ועשויים לשקף את מצבם החברתי המורכב.

לסיכום, ממצאי שלושת המחקרים מעידים כי חרדה חברתית של בוגרים צעירים עם אוטיזם בעלת מאפיינים התנהגותיים ומוחיים שונים משל בוגרים צעירים נוירוטיפקלים. אשר על כן יש צורך לעצב פרוטוקול טיפולי ייחודי להפחתת רמת חרדה חברתית, המבוסס על יכולותיהם וצרכיהם של בוגרים צעירים עם אוטיזם ועשוי להקל על השתלבותם החברתית בקהילה.