‫ יצירת משמעות בזיכרונות ילדות של ניצולי גטו טרייזנשטט: מחקר נרטיבי

 מחקר זה עוסק בסיפורי חייהם של ניצולי שואה שבילדותם שהו לפחות שנה אחת בגטו טרזין וניצלו. סיפורי חיים אלה נוגעים לתקופה שבין עליית היטלר לשלטון ובין תום מלחמת העולם השנייה. למחקר שתי מטרות עיקריות: (1) לבחון את האמצעים הייחודיים שהניצולים נוקטים ליצירת סיפר (נרטיב) רציף ועקיב למרות האירועים הקיצוניים והדרמטיים המרכיבים אותו; (2) לבחון כיצד תופסים הניצולים את הישרדותם הנפשית בזמן המלחמה: האם הם רואים בעצמם קרבן טרגי של הנסיבות, או שמא אפשר לדלות מסיפוריהם מוטיבים של התעלות מעבר לסבל ולקיום המידי. המדגם מונה 15 ניצולים. הם רואיינו בשיטת הריאיון הפתוח, עם התערבות חיצונית מזערית בסיפוריהם. כך התאפשר להם ליצור סיפור אותנטי ואמין המשקף את עולמם הסובייקטיבי. מהממצאים עולה אסטרטגיה אחידה שהניצולים נקטו – שילוב אירועים דרמטיים בעלי אופי שונה מאוד במבנה סיפורי אחיד. הניצולים בנו את סיפוריהם פרקים-פרקים לפי התרחשות אירועים דרמטיים, כגון פרוץ המלחמה והמעבר לטרזין, ובתוך כל פרק נוצרת עקיבות פנימית באמצעות מוטיבים דומים. אסטרטגיה נוספת שננקטה מציבה את הניצול במקום מרכזי ואף פעיל.

באשר להישרדות נפשית בתקופת המלחמה, המרואיינים מתארים עמידה נפשית וחוסן אישי הבאים לידי ביטוי בשילוב של תכלית, תוכן ומשמעות גם בתוך העולם האכזר שאליו נקלעו. גורם מרכזי שתרם לכך הוא הפעילות התרבותית והמסגרת הייחודית לילדים בגטו טרזין. כמו כן התאפשר ייצוג פרק המלחמה בסיפר כבעל רכיבים התורמים להתפתחות האישית, ולא כפרק הקוטע התפתחות זו.