הומור בתקשורת על מיניות והתנהגות מינית חיובית בקרב דיאדות של אימהות ובנות‏ (אנגלית)

על אף ההתקדמות המשמעותית שחלה בהבנת התהליכים של תקשורת מינית בקרב דיאדות אם–בת, מחקרים ספורים בחנו באופן ממוקד את תרומתו של ההומור לתקשורת זו. המחקר הנוכחי נועד לבחון את תפקיד השימוש בהומור בתקשורת מינית בין אם לבתה, תוך בחינת דפוסי ההתקשרות המינית ההורית הרחבה יותר, ואת תרומתם של אלה להתנהגויות מיניות חיוביות בקרב הבנות. לצורך כך נותחו נתונים שנאספו מ-98 דיאדות אם- בת (N= 196; אימהות: גיל ממוצע= 45.48, סטיית תקן= 5.45; בנות: גיל ממוצע= 16.23, סטיית תקן= 1.18). 

הניתוחים בוצעו באמצעות מודל תלות הדדית דיאדית (Actor-Partner Interdependence Model; AIPM) . במסגרת ניתוח משוואות מבניות (Structural Equation Modeling; SEM) גישה זו מאפשרת לבחון הן השפעות אינדיבידואליות (actor effects) והן השפעות דיאדיות (partner effects)  של השימוש בהומור בתקשורת מינית על משתני תוצאה הקשורים להתנהגות מינית חיובית. ממצאי המחקר הצביעו על תמיכה במודל הדיאדי לפיו דווקא השימוש של הבנות עצמן בהומור בתקשורת מינית, ולא השימוש של האימהות בהומור או הדמיון הדיאדי,  הוא המנבא המרכזי לתוצאות חיוביות. נראה כי השפעה זו מתווכת על ידי רמת פתיחות גבוהה יותר בתקשורת, אשר מקדמת עמדות והתנהגויות מיניות בריאות יותר. היעדר השפעות מובהקות של השותפות או ההבדלים בין הדמויות הדיאדיות מצביע על כך, שבהקשר זה, יש חשיבות עליונה יותר לדמות הסוכנת האישית. נוסף על כך, הקשרים שליליים שנמצאו בין תקשורת מבוקרת מדגישים כי איכות התקשורת ופתיחותה, ולא בהכרח תדירות האינטראקציות או רמת המעורבות ההורית, הן המשפיעות על התפתחותן של עמדות והתנהגויות מיניות חיוביות. מהממצאים עולה כי השימוש של הבנות בהומור כמשאב אישי משמעותי מסייע להן לנווט ולפתח את התקשורת המינית במסגרת מערכת היחסים הדיאדית של אם-בת.