קשיי אכילה בקרב פעוטות אוטיסטים בזיקה לעיבוד חושי והתנהגויות חזרתיות-סטראוטיפיות

רקע תיאורטי: קשיי אכילה מהווים תופעה שכיחה בקרב פעוטות וילדים אוטיסטים ולעתים
אף מופיעים כבר בשנת חייהם הראשונה. ביטוי לקשיים אלו ניתן לראות בין היתר כאכילה
סלקטיבית, הימנעות ממזונות חדשים, טקסיות או תגובות שונות למרקמים, ריחות וטעמים
(Ashley et al., 2020; Babinska et al., 2020; Mayes & Zickgraf, 2019; Saban-Bezalel et al., 2021) . הספרות המחקרית מצביעה על כך שקשיי אכילה עשויים להיות
קשורים למאפייני הליבה של האוטיזם – התנהגויות חזרתיות סטראוטיפיות (RRBs) Restricted & repetitive behaviors ועיבוד חושי ) 2023; Johnson et Harris et al., al., 2014; Panerai et al., 2020; Rogers et al., 2012; Sharma et al., 2020; Wen et al., 2019 (, וכן לחומרת הלקות (Baraskewich et al., 2021; St. John & Ausderau, 2024; Visvalingam & Sivanesom, 2024) ואף להרגלי הנקה מוקדמים
שנמצאו קשורים להתפתחות קשיי אכילה בשלבים יותר מאוחרים ) Babik et al., 2021; Pang et al., 2020 (. למרות שהספרות עשירה במחקרים בתחום, מרבית המחקרים בחנו
את הקשרים הללו במדגם גדול עם מגוון גילים רחב או במדגם מעל גיל שלוש שנים. מחקר
זה מתמקד בפעוטות אוטיסטים מתחת לגיל שלוש וחצי שנים בלבד על מנת להבין לעומק
את הקשרים והמאפיינים כבר בשלב מוקדם זה.
מטרות המחקר: מחקר זה בא לבחון את הקשר בין קשיי אכילה לבין RRBs , עיבוד חושי,
חומרת לקות והנקה בקרב פעוטות אוטיסטים. כמו כן המחקר יבחן את מאפייני קשיי האכילה
בקרב פעוטות אלו לרבות הנקה, מאפייני RRBs ומאפייני העיבוד החושי. בנוסף, ייבדקו
תרומתם של מאפיינים אישיים: גיל, חומרת לקות, קלט חושי, ו RRBs- לניבוי קשיי האכילה.
בקרב משפחות בהן יש ילד אוטיסט עם קשיי אכילה, זמני הארוחה תוארו כמלחיצים,
הן בגלל צמצום המזונות שהילד אוכל והן בגלל קימות מרובות בעת הארוחה ) Suarez et al., 2014 (. בנוסף, אימהות מתארות מתח וחוסר סיפוק מהארוחות המשפחתיות, כשהן
משקיעות שעות רבות בהכנתן (Ausderau & Juarez, 2013) . לפי Sharp ועמיתיו ) 2013 )
ילדים אוטיסטים שהיו אוכלים סלקטיביים הראו חסרים תזונתיים כגון צריכה נמוכה של סידן,
וויטמין 12B , וויטמין D , וויטמין A וחלבון בהשוואה לילדים אוטיסטים ללא סלקטיביות
באכילה וילדים בהתפתחות טיפיקלית (TD) developed ypicallyT . במחקרם של Rogers
ועמיתיה ) 2012 ( נמצא כי אסטרטגיות להתמודדות עם קשיי אכילה בקרב ילדים TD , כגון
היעדר מאכלים המועדפים על הילד בארוחות המשפחתיות או הגשה של האוכל רק כשהילד
רעב, אינן יעילות אצל ילדים אוטיסטים ואף עלולות להזיק. בנוסף, מחקרים שונים חקרו את
הקשר בין קשיי אכילה לעיבוד חושי ) Calisan Kinter et al., 2024; Chistol et al., 2018; Panerai et al., 2020; Tomchek et al., 2018; Wen et al., 2019 ( וכן את
ב
הקשר ל RRBs (Babinska et al., 2020; Bitsika & Sharpley, 2018; Johnson et al., 2014; Rogers et al., 2012) . במחקרים אלו נמצא כי ישנם קשרים חיוביים בין קשיי אכילה
לבין RRBs ועיבוד חושי אצל ילדים ונוער אוטיסטים אך הקשרים נבחנו במדגמים רחבים או
בילדים מעל גיל שלוש שנים. זאת, בדומה לקשרים החיוביים שנמצאו בין קשיי אכילה
וחומרת הלקות (Baraskewich et al., 2021; St. John & Ausderau, 2024) . קשרים בין
קשיי אכילה להרגלי הנקה נחקרו רק בשנים האחרונות, ומחקרים מעטים בחנו קשר זה
לעומק. לכן יש להבין את התופעה ומאפייניה הייחודיים בקרב פעוטות אוטיסטים, בכדי לסייע
ולטפל בקשיים מוקדם ככל הניתן ולשפר את איכות חייהם של אותם פעוטות ומשפחותיהם.
שיטה: במחקר השתתפו הורים ל 29 פעוטות אוטיסטים מתחת לגיל שלוש שנים וחודשיים
)גילאי 19 – 38 חודשים, M=30.0, SD=4.5 , 24 בנים, 5 בנות( שגויסו באמצעות מעונות
היום השיקומיים של אלו"ט, מעונות יום לפעוטות המאובחנים על הרצף האוטיסטי. ההורים
מילאו שאלוני דיווח עצמי, בהם שאלון קשיי אכילה ייעודי לאוטיזם AUT-EAT ( Gal et al., 2022 (, שאלון התנהגויות חזרתיות סטראוטיפיות R - RBS (Bodfish et al., 2000) , פרופיל
חושי לפעוטות 2SP (Dunn, 2014) , ושאלון תקשורת חברתית SCQ – להערכת חומרת
אוטיזם (Rutter, Bailey, & Lord, 2003) . על תוצאות השאלונים נעשו ניתוחי שונות להבנת
המאפיינים השונים, מבחני מתאם פירסון לבחינת הקשרים ומודל ניבוי רב משתנים לבחינת
קשרים וניבוי בין המשתנים שנבדקו.
ממצאים עיקריים: מאפייני קשיי האכילה, תאמו את הידע המחקרי בתחום: סלקטיביות
באכילה דווחה כחמורה ביותר, וירקות דורגו כסוג המזון שהכי הרבה פעוטות לא אוכלים
כלל. מבחינת קטגוריות RRBs , התנהגויות מוגבלות תוארו כחמורות ביותר, ולאחריהן
התנהגויות סטראוטיפיות, אולם אף אחד מן הממוצעים של הקטגוריות לא עלה על הציון 1
)מתוך 3 (. עיבוד חושי גם הוא תואם למחקרים קודמים, כאשר ברוב הקטגוריות בשאלון
למעלה ממחצית הפעוטות נמצאו מחוץ לטווח הנורמה, כשבעיבוד שמיעתי למעלה מ 80%
מהפעוטות הראו עיבוד אב-נורמלי. הרגלי הנקה גם הם תאמו מחקרים קודמים, כאשר רוב
ההורים ) 56.25% ( דיווחו על קשיים בהנקה ועל תקופת הנקה קצרה יחסית. מתוך האימהות
שהניקו: יותר מ 45% הניקו עד גיל חודשיים ו 40% עד גיל חצי שנה בלבד, 14 מתוך 29
האימהות שהשתתפו במחקר לא הניקו כלל. בבחינת הקשרים, נמצאו קשרים חיוביים
מובהקים בין חומרת קשיי האכילה לבין מידת ה RRBs ובין קשיי האכילה לבין קשיים בעיבוד
החושי. במיוחד בלטו קטגוריות האכילה של טקסיות באכילה וסלקטיביות באכילה, שנמצאו
בקשרים חיוביים מובהקים עם מגוון מדדים של RRBs ושל קשיי עיבוד חושי. בנוסף, נמצא
קשר חיובי מובהק בין חומרת הסימפטומים האוטיסטיים )ציון SCQ ( לבין רמת הסלקטיביות
באכילה – פעוטות עם תסמיני אוטיזם חמורים יותר הפגינו אכילה סלקטיבית יותר – בעוד
שחומרת האוטיזם לא נמצאה בקשר מובהק עם שאר קטגוריות קשיי האכילה. עוד עלה מן
ג
התוצאות כי משך תקופת הנקה קצר יותר נמצא במתאם שלילי עם סלקטיביות באכילה
)כלומר, פעוטות שינקו במשך תקופה קצרה יותר, נטו לסלקטיביות מזון גבוהה יותר( וכי
קשיים בתקופת ההנקה נמצאו בקשר חיובי עם הופעת נוקשות באכילה, טקסיות באכילה
ואכילה מופרזת בהמשך. בבחינת תרומת מאפיינים אישיים לניבוי קשיי אכילה, סלקטיביות
באכילה נובאה בקשר חיובי על ידי המספר הרב ביותר של המשתנים: גיל, RRBs וחומרת
לקות. גם טקסיות באכילה נובאה על ידי RRBs , בעוד שקשיי התנהגות בארוחה נובאו דווקא
בקשר שלילי על ידי גיל וחומרת לקות. בהיבט החושי, רק קלט חושי גבוה, כלומר סף נמוך,
ניבא באופן מובהק קשיי לעיסה ובליעה, הימנעות מאכילה ונוקשות באכילה בניגוד לקלט
חושי נמוך שלא ניבא אף אחת מקטגוריות האכילה.
מסקנות: ממצאי המחקר מצביעים על זיקה הדוקה בין קשיי אכילה אצל פעוטות אוטיסטים
לבין מאפייני הליבה של הלקות בתחום ה RRBs והעיבוד החושי. קשרי הגומלין שהתגלו,
יחד עם הזיקה שנמצאה בין משך תקופת ההנקה לסלקטיביות באכילה ובין קשיים בהנקה
לבין נוקשות / אחידות באכילה, אכילה מופרזת וטקסיות באכילה, מדגישים את החשיבות
שבהתערבות מוקדמת המשלבת התייחסות להיבטים החושיים וההתנהגותיים, לצד
התייחסות להרגלי ההנקה, על מנת לשפר את ההיענות וההרגלים התזונתיים של פעוטות
אוטיסטים. היתרון והחשיבות של מחקר זה היא בהבלטת הקשרים כבר בגיל הפעוטות –
דבר המדגיש את הצורך בהתערבות מוקדמת ככל הניתן מיד בסמוך לאבחון