"הסרט הזה הוא אני" : תכנים ותהליכים בעיצוב הזהות בקרב נוער דתי במדינת ישראל, בסרטי בוגרים במגמות הקולנוע והתקשורת בחינוך הדתי בשנים 2022-1994

במחקר זה נבחנו סרטים שנוצרו על ידי תלמידים במגמות תקשורת וקולנוע בחינוך הממלכתי-דתי (חמ"ד) בישראל. המחקר בחן עדויות לשינויים שחלו בתכני הסרטים, בתפיסת מבנה ותוכן הזהות האישית של בני הנוער הדתי, וכן בחן את היחסים בין הנרטיבים הזהותיים האישיים מול הנרטיבים הראשיים בחברה הציונית-דתית כפי שאלה משתקפים בסרטים.
הנחת היסוד במחקר היא שהסרטים משקפים פריזמה ייחודית לליבת שאלות הזהות המעסיקות את הנוער הדתי ואת בחירת היוצרים לשתף בלבטיהם, מתוך רצון ליצור דיאלוג עם קהל הצופים (Fleetwood, 2005; Halverson, 2010). המחקר בחן את סרטי הנוער בתקופה של עשרים ושמונה שנות יצירה ואת השינויים שחלו בהם במשך השנים.
הנחות המחקר מסתמכות על גישות מחקריות שמתארות שינויים גלובליים שחלו באופן הבניית הזהות בעשורים האחרונים במעבר בין תקופה בעלת מאפיינים מודרניים (Erikson, 1968; Marcia, 1958, 1963, 1966, 1980), לתקופה בעלת מאפיינים פוסט־מודרניים (Gergen 1991; Lifton, 1993; Schachter, 2004; Waterman, 2015). בניתוח המבנים הנרטיביים, מתבסס המחקר על עבודותיהם של ספקטור-מרזל (2008) ובמברג (Bamberg, 2004) העוסקות בהבניית זהות דרך נרטיב אישי באמצעות סיפורים או סרטים (Halverson, 2010) ועל עבודותיהם של ספקטור-מרזל (2008), זילבר, תובל-משיח וליבליך (2008), מקלין וסייד (McLean & Syed, 2015) שדנים בהשפעתה של החברה על אופן גיבוש זהות הפרט באמצעות קביעת הנרטיב הראשי המקובל בחברה.
לפיכך המטרה העיקרית הראשונה של מחקרנו היא תרומה בתחום תיאוריות התפתחות הזהות המבוססת על התיאוריות הללו הדנות במבני זהות ובנרטיבים אישיים וראשיים ובשינוי שחל בהן במשך השנים. מטרתנו להדגים את התיאוריות בעזרת ניתוח מודלים פסיכולוגיים המשתקפים בסרטי הנוער. כמו כן, באמצעות יצירת מחוונים, נבחן אמפירית את מבני הזהות ואת יחסי הנרטיבים האישי והראשי בסרטים ואת השינוי שחל בהם עם השנים.
מחקרנו נסמך גם על חקר שינויים שחלו בחברה הציונית-דתית בעשורים האחרונים (גד-אל-נשיא, 2005; קפלן, 2017; שוורץ, 2018), ובהתאם, מטרתו העיקרית השנייה של מחקרנו היא בתחום חקר החברה הציונית-דתית, ועוסקת בהדגמת השינויים שחלו בתכנים החברתיים והתרבותיים בחברה זו כפי שמשתקפים בסרטי הנוער הדתי.
נוסף למטרות אלו, ניתוח הסרטים מאפשר לתרום גם להיבטים חשובים נוספים שסומנו כמטרות נלוות של המחקר. כפועל יוצא מניתוח מעמיק של הסרטים ניתן לפתוח צוהר לעולמם הרגשי של מתבגרים המשתייכים לחברה הציונית-דתית ולאתגרים ההתפתחותיים המאפיינים אותם. כמו כן, ברצוננו להפנות את תשומת הלב המחקרית ליצירה הקולנועית הצעירה ככלי ביטוי ייחודי, בעל עוצמה, ללימוד ולהבנת עולמם של בני הנוער.
מחקרנו בחן לראשונה את ארכיון הסרטים של החינוך הדתי המקיף כ־350 סרטי גמר של בוגרי מגמות תקשורת וקולנוע, שנכללו במסגרת תחרות "היצירה הצעירה" של סרטי החינוך הדתי לאורך התקופה הנדונה. בניתוח מקדים, הסרטים חולקו לקטגוריות על פי תוכנם: 'משפחה', 'אידיאולוגיה', 'זהות דתית' ו'מיניות'. בחינת המגמות והשינויים נעשתה תוך שימוש במתודה משולבת, איכותנית וכמותית. התכנים, מבנה הזהות, ויחסי הנרטיבים נחקרו באמצעות ניתוח תוכן איכותני (שקדי, 2003, 2011; Bryman 2001), וכללו גם גישות סמיוטיות ואינטר־טקסטואליות (Baldry & Thibault, 2006; מקי, 2005). השתמשנו במתודת חקר מקרה לניתוח עומק של קטגוריית "המשפחה" כמייצגת את השינויים בתכנים ובמבנה הזהות שהתרחשו לאורך התקופה הנדונה (Robinson & McAdams, 2015).
לצורך בחינת מבנה הזהות בסרטים, התייחסנו לקונפליקט המובע בסרטים ואותרו מודלים המתארים את מבנה הזהות תוך התמקדות במידת הכלת הקונפליקט ופתרונו כביטוי למבנה הזהות (Halverson, 2010). נבנה מחוון של המודלים השונים שבעזרתו קודדו הסרטים כמשתנה סדר, ובוצע ניתוח כמותי-אמפירי לבחינת הקשר בין מועד היצירה למודל הזהות. באופן דומה אותרו מודלים המתארים את יחסי הגומלין בין הנרטיב האישי מול הנרטיב הראשי בסרט, תוך זיהוי הנרטיב האישי שאותו מייצג גיבור הסרט, והנרטיב הראשי הבא לידי ביטוי דרך נציגה של החברה (McLean & Syed, 2015). בנוסף, נבנה מחוון לתיאור היחסים בין הנרטיבים, ובעזרתו קודדו הסרטים כמשתנה סדר. נעשה ניתוח כמותי לבחינת הקשר בין מועד היצירה ליחסי הנרטיבים. לבסוף, בהתבסס על ממצאי הניתוחים הללו, נבחן באופן כמותי הקשר בין יחסי הנרטיבים ראשי-אישי ובין מודל הזהות.
ממצאי המחקר מלמדים כי הסרטים מציגים קונפליקטים המביאים לידי ביטוי את עולמם הפנימי של היוצרים ומאפיינים את הצעירים בחברה הציונית-דתית ואת התמורות שחלו בה (גודמן, 2006; שכטר ואחרים, 2006). ניתוח הסרטים הראה שקיימת מגמת התפתחות בתכנים לאורך התקופה הניתנת לחלוקה לשתי תקופות עיקריות: מוקדמת ומאוחרת. קטגוריית 'המשפחה' נבחרה לדיון מעמיק במתודת חקר מקרה, ונמצא כי בתקופה המוקדמת רבית תוכני הסרטים מביעים תפיסת עולם שמרנית וזהירה. מנגד, בתקופה המאוחרת מוצגות סוגיות חדשות ומתפתח עיסוק בשאלות קשות שלא הוצגו בתקופה המוקדמת, ונמצאה מגמה של הסלמה בתכנים. מופיעים קונפליקטים קשים יותר, הטיפול בנושאים נעשה מורכב יותר, ומוצגות זהויות מורכבות שלא נראו בתקופה המוקדמת. מבחינת מודל מבנה הזהות המוצג בסרטים, נמצא שינוי בין התקופות. בתקופה המוקדמת רבית הסרטים מאופיינים בזהות מוכרעת הבאה לידי ביטוי בהכרעת קונפליקט דיכוטומית. בתקופת המאוחרת ישנו מעבר הדרגתי להצגת מבנה זהות פתוחה יותר, קונפליקט הנותר ללא הכרעה, ואף אפשרות של הכלתו. ממצא זה של השינוי במבנה הזהות לאורך השנים נתמך גם על ידי הניתוח הכמותי, ונמצא קשר מובהק בין מועד היצירה של הסרטים למודל הזהות המוצג.
מבחינת יחסי הגומלין בין הנרטיב האישי והראשי בסרטים נמצאה גם התפתחות ומעבר ממודל של הזדהות והתכנסות הנרטיב האישי לנרטיב הראשי בתקופה המוקדמת, למודל של ריבוי והעמדת הנרטיב האישי כאופציה לגיטימית נוספת לנרטיב הראשי, בתקופה המאוחרת. גם כאן, נמצא קשר מובהק בין מועד היצירה של הסרטים למודל יחסי הנרטיבים.
לבסוף, נעשתה הצלבה בין הממצאים של מודל הזהות והממצאים של יחסי הנרטיבים אישי מול ראשי. הממצא הכמותי מעיד על קשר מובהק בין השניים, ומדגיש את ההשפעה ההדדית שבין מודל הזהות לבין הנרטיבים המתקיימים בחברה. התהליך שבו עובר הפרט מזהות מוכרעת וסגורה לזהות פתוחה המכילה קונפליקטים מתאפשר לאור שינויים בתפיסות החברה, אך עשוי להשפיע עליהם באותה מידה. חשיבותו של מחקר זה היא בהיותו חלוצי בתחומו. מחקרים רבים עוסקים בגיבושה של זהות וביחסי הנרטיבים. החברה הציונית-דתית נחקרה אף היא רבות ונכתבה עליה ספרות ענפה. אולם מחקר הבוחן את עולמו הפנימי ואת זהותו של הנוער הדתי דרך יצירה קולנועית, כפרט בתוך חברה ולאורך שנים, טרם נעשה. סרטי הנוער הדתי מהווים שדה מחקרי חדש, והכניסה אליו עשויה להפיק תובנות מגוונות. ניתוח הסרטים מסייע להדגמת הרעיונות התיאורטיים המופיעים בספרות.
ממצאי המחקר, מאשרים ומדגימים בצורה חיה ומוחשית את הידוע לנו מן התיאוריות המחקריות, והם עדות לשינויים בתוכן ובמבנה הזהות בעולמם הפנימי של הנוער הדתי בפרט, ובשינויים בחברה הציונית-דתית המתגלים דרך יצירותיהם. הממצאים גם מפנים את תשומת הלב ליצירה הקולנועית ככלי ייחודי המעניק מבט על הקונפליקטים, המתחים הזהותיים ורחשי הלב כפי שהם עצמם מציגים בסרטיהם.
תרומתו של מחקר זה מבוססת על ארגון ארכיון הסרטים של החינוך הדתי, הגדרת מחוונים והדגמת התיאוריות המחקריות מתחומי התפתחות הזהות והחברה הציונית-דתית בסרטי הנוער. תקוותנו כי מחקרנו יהווה בסיס למחקרי המשך בבמות נוספות בנושאי זהות, נרטיבים, דת, תרבות וחברה.