הערכת היעילות של אימון נוירופידבק לשיפור זיכרון עבודה מילולי בקרב נבדקים המאובחנים עם ADHD ובנבדקים ללא ADHD

זיכרון עבודה מילולי הוא מרכיב מרכזי בתפקודים הקוגניטיביים של האדם. זהו תהליך קוגניטיבי שבו המוח מאחסן ומעבד מידע מילולי בטווח הקצר, לצורך ביצוע משימות כמו הבנה שפתית, חשיבה, פתרון בעיות ולמידה (Baddeley, 2012; Logie, 2011). תפקוד זה נתמך על ידי רשתות עצביות מורכבות, ובפרט הקורטקס הקדם-מצחי (Prefrontal Cortex), הפריאטלי, וכן אזורים טמפורליים המעורבים בעיבוד שפה ושמיעה (Eriksson et al., 2015; Schouwenaars et al., 2020). ליקויים בזיכרון עבודה מילולי עלולים לפגוע באופן ניכר בתפקוד היומיומי, ועשויים להוביל לקשיים בתקשורת, למידה, ויעילות בעבודה. מחקרים מצביעים על כך כי אנשים עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD) מציגים לרוב ביצועים נמוכים בתחום זה, עקב ליקויים בתפקוד אותן רשתות עצביות המעורבות בתהליך של זיכרון עבודה מילולי (Ramos et al., 2019; Pawley et al., 2024). שיטת נוירופידבק, היא טכניקה המספקת משוב מיידי על פעילות גלי המוח בהינתן גירוי מסוים במטרה לאמן את המוח לשליטה עצמית בפעילות העצבית. שיטה זו מאפשרת לווסת את הפעילות המוחית כך שתהיה אופטימלית לשיפור תפקודים קוגניטיביים דרך אימון-קשבי בעזרת התמקדות בגירויים ויזואליים אשר אופן הופעתם מושפע משינויים בפעילות המוחית-חשמלית. מחקרים מראים כי נוירופידבק נמצא יעיל בשיפור תפקודי קשב וזיכרון עבודה באמצעות ויסות גלי מוח בזמן אמת (Xiong et al., 2014; Campos da Paz et al., 2018; Jiang et al., 2022).

מטרות המחקר היו לבחון את יעילותו של אימון נוירופידבק יחיד, המבוסס על פרוטוקול הגברת קצב סנסורי-מוטורי (SMR), לשיפור ביצועים במטלת זיכרון עבודה מילולי בקרב מבוגרים עם וללא ADHD. בנוסף, ביקשנו לבחון האם השפעת ההתערבות משתנה כתלות ברמות עומס קוגניטיבי שונות במטלה, ולבדוק האם קיים קשר בין חומרת סימפטומים של היפראקטיביות ואימפולסיביות לבין השיפור בדיוק בביצוע מטלת זיכרון עבודה מילולי לאחר התערבות.

קיימים מחקרים רבים אשר בחנו השפעות של נוירופידבק על תפקודי קשב וזיכרון לאורך זמן, המחקר הנוכחי הוא הראשון לבחון את ההשפעה המיידית של אימון נוירופידבק בסשן יחיד על זיכרון עבודה מילולי באוכלוסיית מבוגרים עם ADHD ומכאן תרומתו הייחודית.

במחקר השתתפו 40 נבדקים בגילאי 18–50, אשר חולקו אקראית לקבוצת ניסוי (שקיבלה אימון נוירופידבק) ולקבוצת ביקורת (שקיבלה אימון דמה), וכל אחת מהן כללה נבדקים עם ADHD ונבדקים טיפיקליים. כלי המחקר המרכזי היה מטלת N-back מילולית בגרסת 2-back בארבע רמות עומס (Meiron & Lavidor, 2013), ונמדדו בה מדדי דיוק וזמן תגובה. בנוסף, נעשה שימוש בשאלוני רקע להערכת משתני קו בסיס, מבחן שטף סמנטי (Kave, 2005), שאלון ASRS להערכת תסמיני ADHD (Schweitzer et al., 2001), ושאלון BDI להערכת דיכאון (Beck et al., 1988).

מצאנו כי אימון נוירופידבק יחיד הוביל לשיפור מובהק בדיוק הביצוע במטלת זיכרון העבודה בהשוואה לקבוצת הביקורת, בדומה לממצאים ממחקרים קודמים (Campos da Paz et al., 2018; Bouny et al., 2022). השיפור היה בולט במיוחד בקרב משתתפים עם ADHD וברמות עומס בינוני-גבוה, בעוד שזמן התגובה לא הושפע באופן מובהק. ממצא העולה בקנה אחד עם מחקרים על שיפור בדיוק ללא שינוי עקבי בזמן תגובה (Nikolin et al., 2021). בנוסף, נמצא קשר חיובי בין רמות היפראקטיביות-אימפולסיביות לבין השיפור בדיוק, ממצא אשר עומדת בניגוד להשערת המחקר אך תואמת גישות הרואות בסימפטומים של היפראקטיביות ואימפולסיביות גורם המאפשר "מרחב לשיפור" בתפקודים קוגניטיביים ((Alderson et al., 2017; Gremillion et al., 2018.