בחינת הקשר בין זהות לבין מיומנויות שפתיות בעברית בקרב ילדי גן מרקע דובר אמהרית ורוסית

מחקר זה עוסק בבחינת הקשרים בין מיומנויות השפה העברית לבין תפיסת הזהות של ילדים בגיל הגן מרקע דובר אמהרית ורוסית, אשר נולדו בישראל להורים עולים. מטרת המחקר היא לבחון את הקשר בין תפיסת זהות לבין שפה, ובפרט האם קיימת זיקה בין זהות ישראלית חזקה לבין הישגים גבוהים בשפה העברית. כמו כן, המחקר מתמקד בהעדפות השפה של הילדים – העדפת עברית, שפת הבית או שילוב בין שתיהן, וכיצד העדפות אלו משפיעות על תחושת השייכות שלהם לחברה הישראלית ולתרבות המוצא.

המחקר מתבסס על תיאוריות סוציולינגוויסטיות המצביעות על קשר הדוק בין שפה לזהות, ומניח כי ככל שילדים יפגינו מיומנות גבוהה יותר בעברית, כך יתחזק הקשר שלהם לזהות הישראלית. מנגד, חיזוק השפה והתרבות הביתית עשוי להביא לשימור זהות המוצא. לשם כך, המחקר בחן שלוש קבוצות ילדים: מרקע דובר אמהרית, דוברי רוסית-עברית, וחד-לשוניים דוברי עברית, תוך הערכת מיומנויות השפה בשלושה תחומים – מודעות פונולוגית, אוצר מילים ותחביר. נוסף על כך, נבדקו תפיסות זהות והעדפות שפה באמצעות שאלונים וראיונות מובנים עם הילדים.

ממצאי המחקר העלו הבדלים מובהקים בין הקבוצות ביחס למיומנויות השפה העברית. ילדים מרקע דובר אמהרית הציגו רמות שליטה גבוהות יותר בעברית לעומת ילדים מרקע דובר רוסית, ככל הנראה בשל הבדלים במדיניות שימור השפה במשפחה. נוסף לכך, נמצא קשר בין תפיסת הזהות לבין שליטה בעברית. ילדים שהפגינו זהות ישראלית חזקה הראו שליטה טובה יותר בעברית, בעוד שילדים עם זיקה חזקה לזהות המוצא הציגו שליטה נמוכה יותר. כמו כן, ילדים שהעדיפו להשתמש בעברית היו עם תפיסת זהות ישראלית, בעוד שילדים שהעדיפו את שפת הבית דבקו בזהות המוצא.

בנוסף, נמצא כי הרקע הלשוני (דוברי אמהרית לעומת דוברי רוסית) ניבא את מיומנויות אוצר מילים ותחביר ; נמצא כי משתתפים מרקע דובר אמהרית הראו רמת ביצוע גבוהה יותר במיומנויות אוצר מילים ותחביר בהשוואה למשתתפים דוברי רוסית-עברית. משתני רקע נוספים אשר נבאו מיומנויות באוצר מילים היו היכולת השפתית המדווחת בעברית, השפה המדוברת בבית ועם חברים והעדפת שפה, ואילו רקע אישי, משפחתי והתפתחותי של הילד, תפיסת זהות ותפיסה עצמית לשונית לא נמצאו כמנבאים מובהקים של מיומנות אוצר מילים. משתני רקע נוספים אשר נבאו מיומנויות בתחביר היו יכולת שפתית בשפה העברית והשפה שהילד מדבר עם אביו (דיבור בשתי השפות) ואילו רקע אישי, משפחתי והתפתחותי של הילד, תפיסת זהות, העדפות שפה ותפיסה עצמית לשונית לא נמצאו כמנבאים מובהקים של מיומנות תחביר.

המחקר מדגיש את חשיבות הטיפול בסוגיית הדו-לשוניות והזהות האתנו-לשונית בקרב ילדי מהגרים. חיזוק השפה העברית תוך שמירה על שפת הבית חיוני לזהותם, לשילובם החברתי ולהצלחתם האקדמית.