תוכנית המנהיגות "דילר" והשפעתה על הזהות היהודית בקרב בני נוער ישראליים : תובנות ומשמעויות לחינוך ופיתוח זהות

בעידן של גלובליזציה ותמורות חברתיות מואצות, זהותם היהודית של בני נוער ישראליים מתעצבת לעיתים קרובות כזהות "מובנת מאליה" ופסיבית, המזוהה כמעט לחלוטין עם המרחב הציבורי והלאומי המקומי. בעוד שמרבית המחקרים בתחום התמקדו בהשפעתן של תוכניות חינוכיות על יהדות התפוצות, השפעתן על המשתתף הישראלי נותרה במידה רבה בשולי המחקר האקדמי. מחקר זה מבקש למלא חסר זה ולבחון כיצד השתתפות בתוכנית המנהיגות הבינלאומית "עמיתי דילר" משפיעה על עיצוב הזהות היהודית של בני נוער ישראליים, בדגש על הבנתם את מושג "המשפחה היהודית הגלובלית" ומקומם בתוכה. המחקר נערך בגישה איכותנית-קונסטרוקטיבית וכלל עשרים ראיונות עומק חצי-מובנים עם בוגרי התוכנית בגילאי 18-23. ניתוח הנתונים התבסס על ניתוח תוכן תמטי בזיקה למסגרות תיאורטיות של "המרחב השלישי" ותיאוריית הלימינליות. ממצאי המחקר מעלים תהליך עקבי של "יציאה מהבועה" הישראלית לעבר אימוץ זהות "יהודית-גלובלית", כאשר באופן פרדוקסלי, המפגש עם האתגר הכרוך בשמירה על זהות יהודית בתפוצות דווקא חיזק את הערכת המשתתפים לזהות הישראלית כפריבילגיה. בנוסף, המחקר חשף תהליך של הבניית היהדות כפסיפס פלורליסטי, שבו האחדות היהודית מוגדרת על בסיס נרטיב וגורל משותף במקום פולחן אחיד, תוך מתן לגיטימציה לדרכים מגוונות של קיום יהודי. המחקר מזהה מנגנונים חינוכיים מכריעים בכינון תחושת "המשפחה הגלובלית", ובהם האירוח הביתי המכונן עמדת "אורח" במקום "מארח", יצירת "קפסולות" קבוצתיות המבודדות מהסחות דעת טכנולוגיות, ושימוש בטקסים רגשיים ומכילים. לסיכום, המחקר מצביע על כך שהתוכנית מצליחה לייצר זהות היברידית המשלבת את ההיבט הלאומי והגלובלי ("לאומיות קוסמופוליטית"), ומציעה מודל יישומי משמעותי לגישור על שסעים ולחיזוק זהות בקרב נוער ישראלי באמצעות חשיפה לריבוי פנים בעם היהודי.