היועץ החינוכי בעידן הביזור: בין בתי ספר המאוגדים ברשתות חינוך ובין בתי ספר שאינם מאוגדים ברשתות במגזר הממלכתי והממלכתי-דתי

המחקר בחן את תפקודן של רשתות החינוך בישראל, שהתפתחו על רקע מדיניות ביזור של משרד החינוך, בעיצוב הסביבה הבית ספרית ובטיפוח רווחת התלמידים מתוך הבחנה בין מוסדות ממלכתיים לממלכתיים־דתיים. המחקר משולב: הרכיב הכמותי נשען על ניתוח נתונים מכ־1,850 בתי ספר ב־137 רשויות מקומיות בשנים 2015–2019, והשווה בין בתי ספר הפועלים ברשתות חינוך לבתי ספר שאינם מאוגדים ברשתות באמצעות מדדים מוסדיים, אקלים חינוכי ונתוני זכאות לבגרות. הרכיב האיכותני כלל ראיונות עומק עם 16 מנהלי בתי ספר, שהתמקדו באוטונומיה ניהולית ובקשרים ארגוניים. מהממצאים עולה שיש יתרון חלקי לרשתות בהישגים לימודיים ובמדדים חברתיים לצד רמות גבוהות יותר של אוטונומיה ניהולית. עם זה, נמצא כי תוספות תקציביות אינן מנוצלות בעקביות לשיפור הישגי הליבה. המחקר מספק תובנות יישומיות לקהילת הייעוץ החינוכי באשר לגורמים מוסדיים ומערכתיים המשפיעים על רווחת התלמידים, ומדגיש את הצורך בהתערבויות מותאמות להקשרים מגזריים ומבניים מגוונים.