הבדלים בעיבוד אודיטורי ראשוני בין פוסט-טראומתיים על רקע צבאי-ביטחוני לבין אנשים בריאים : סמנים מוחיים לאיתור חוסן נפשי ועמידות לטראומה

רכיב ה-Mismatch Negativity‏ (MMN) בפוטנציאל חשמלי תלוי-מופע (event-related potentials; ERP) הוא מדד מוחי מרכזי הקשור לעיבוד שמיעתי מוקדם, המייצג תגובה מוחית חשמלית לגירוי בלתי צפוי וחריג, לעומת גירוי אודיטורי קבוע וצפוי. מדד זה משקף תגובתיות מוחית אקסיטטורית (מעוררת) בקליפת המח האודיטורית הראשונית (הפעלת קולטנים פוסט-סינפטיים מעוררים) לסטייה אקוסטית לא-צפויה בגירויים אודיטוריים הנרשמת בקורטקס האודיטורי הראשוני. מאחר שה-MMN מגלם תהליכי זיהוי שינוי (change detection), בעקבות ויסות אודיטורי תת-קדם-קשבי, מחקרים מצביעים על קשר בין מאפייניו של רכיב הMMN (כגון גודל האמפליטודה של הרכיב) לבין מאפיינים התנהגותיים-קליניים באוכלוסיות שונות. המחקר הנוכחי בחן מדדים נוירופיזיולוגיים של עיבוד שמיעתי מוקדם באמצעות רכיב MMN, במטרה לזהות דפוסים עצביים (תגובה מוחית חשמלית קדם קשבית לשינוי אקוסטי) העשויים להבחין בין לוחמים המאובחנים עם הפרעת דחק פוסט-טראומתית (Post-Traumatic Stress Disorder; PTSD), לוחמים בסיכון תת-קליני לפתח PTSD ולוחמים בריאים ללא סיכון. מטרת המחקר הייתה לבדוק האם עוצמה ומאוחרות של רכיב שלילי ה-MMN יכולות לשמש כסמנים המבדילים בין קבוצות לוחמים בסיכון, לעומת אלו ללא סיכון, בתוך קבוצת הלוחמים הבריאים, וכן לבחון את הקשר בין מדדי MMN לבין היקף תסמיני PTSD וחוסן נפשי בנבדקים (לוחמים) הבריאים. במחקר הנוכחי נבדקו בעיקר מדדים מוחיים ומדדים התנהגותיים בנבדקים לוחמים בריאים ובהשוואה נוספת ללוחמים המאובחנים עם PTSD. בקבוצת הבריאים סווגו לוחמים בסיכון נמוך לפתח PTSD לעומת לוחמים בסיכון גבוה לצורך בדיקת השפעת רמת הסיכון על התגובה המוחית בקבוצת הבריאים. לאחר מילוי השאלונים האישיים, המשתתפים עברו מטלת MMN שמיעתית במהלך הקלטת אלקטרואנצפלוגרפיה (electroencephalography; EEG) ומילאו שאלוני PTSD Checklist (PCL) להערכת היקף תסמיני PTSD ואת שאלון החוסן הנפשיConnor-Davidson Resilience Scale (CD-RISC). הממצאים הראו כי בקבוצת הלוחמים הבריאים, לוחמים בסיכון (סיכון גבוה) הציגו עוצמת MMN גבוהה משמעותית מלוחמים ללא סיכון (סיכון נמוך), עדות לתגובתיות עצבית מוגברת בקבוצת הסיכון, הדומה יותר לתגובת המוגברת שנצפתה בלוחמים עם PTSD. לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות במאוחרות האמפליטודה של MMN. לא נמצאו הבדלים מובהקים בין לוחמים המאובחנים עם  PTSDלבין קבוצות הלוחמים הבריאים, אף כי ממוצעי העוצמה נטו להיות גבוהים יותר בקבוצת המאובחנים, בדומה לאלו בקבוצת הלוחמים הבריאים בסיכון גבוה. נמצא גם קשר שלילי מובהק בין חוסן נפשי לבין עוצמת ה-MMN בקרב לוחמים בריאים, כך שחוסן נמוך היה קשור לתגובה עצבית מוגברת בקליפת המח האודיטורית. ראשית, ממצאי המחקר תומכים ברעיון הכללי כי עוצמת אמפליטודת MMN מוגברת עשויה לשקף תגובתיות יתר של מנגנוני עיבוד שמיעתי מוקדם במצבים קדם-פתולוגיים של עיבוד קדם קשבי של גירוי חריג לעומת גירוי קבוע. ליתר דיוק, תגובה "מוגזמת" בקורטקס האודיטורי במצבים קדם קשביים עשויה לשקף עוררות יתר במערכות מוחיות סנסוריות ואוטונומיות, ולקות בהפעלת קולטנים פוסט סינפטיים מסוג  NMDA בקורטקס האודיטורי הראשוני. דפוס זה, המופיע גם בקרב לוחמים בסיכון תת-קליני ולא רק בקרב המאובחנים, עשוי לייצג מנגנון עצבי מוקדם המבחין בין רמות שונות של פגיעוּת או סיכון להתפתחות PTSD. בנוסף, הקשר בין חוסן נפשי נמוך לבין עוצמת MMN גבוהה מדגיש כי חוסן אינו רק תכונה אישיותית או מנגנון בקרה לשליטה התנהגותית, אלא קשור גם לתגובת מנגנוני ויסות ראשוניים-בקליפת המח האודיטורית. ממצאי המחקר מדגישים את חשיבותם של מדדי ERP באפיון ליקויים מוחיים תפקודיים בבני אדם הקשורים לחוסן נפשי, ובפרט רכיב פוטנציאל חשמלי תלוי מופע אודיטורי מוקדם מסוג ה-MMN, העשוי להיות רגיש לקושי משמעותי בבקרה רגשית וסנסורית בשלבים פרודרומליים של המחלה ולאחר התפרצותה. שילובם של מדדים עצביים אלה עם נתוני חוסן ותסמינים פסיכולוגיים באנשים בסיכון להתפרצות המחלה (כגון לוחמים עם תסמינים תת-קליניים מוגברים), עשוי לאפשר זיהוי מוקדם ומדויק יותר של לוחמים המצויים בסיכון להתפתחות PTSD, ובכך לאפשר יישום של אפיון תגובה מוחית אודיטורית ככלי אובייקטיבי ומהימן לשימוש גורמי בריאות הנפש בצה״ל ובמערכות החינוכיות המכשירות לוחמים לעתיד ומטפלות בפגועי נפש לאחר חשיפתם לטראומה במסגרת שירותם הצבאי. יחד עם זאת, נדרשים מחקרי אורך נוספים עם מדגמים גדולים יותר ותת קבוצות שונות לפני התפרצות PTSD ואחרי הופעת המחלה כדי לתקף את הממצאים במחקר הנוכחי.