עיבוד רגשי של מילים חיוביות מול שליליות : השפעות גרייה מוחית בלתי פולשנית tDCS על וויסות רגשי בלתי-מפורש וחרדה מצבית בנבדקים בריאים

מטרת המחקר הנוכחי הינה לבחון את השפעת גרייה מוחית אנודלית באמצעות tDCS באזור ה־rVLPFC  אשר ידוע כאזור המעורב בויסות רגשי, במיוחד בנוגע לרגשות שליליים, על תפקודי בקרה קוגניטיבית אוטומטיים (ויסות רגשי בלתי-מפורש) במהלך משימת החלטה לקסיקלית, ועל חרדה מצבית בנבדקים בוגרים צעירים. 

מטרת המחקר הייתה לבדוק כיצד הגריה משפיעה על עיבוד רגשי של מילים חיוביות לעומת שליליות, וכן על רמות חרדה מצבית אחרי הגרייה ביחס לקו בסיס. במחקר השתתפו 40 נבדקים בגילאי 20-40 שחולקו באופן אקראי לקבוצת ניסוי שקיבלה גרייה אקטיבית ולקבוצת ביקורת שקיבלה גריית דמה. לבדיקת השפעת ההתערבות האקטיבית לעומת קבוצת הביקורת נמדדו זמני תגובה ודיוק במשימת החלטה לקסיקלית, ומדדי מצב רוח בשלב קו-בסיס לפני ההתערבות (שאלוני Beck, STAI, PANAS, ושאלון שטף פונמי). לאחר ההתערבות נבדקו שוב מדדי דיוק וזמן התגובה במשימת החלטה לקסיקלית (תוך שימוש ברשימת מילים שונה) ומצב חרדה מצבית (באמצעות שאלון STAI) בכל הנבדקים.

ממצאי המחקר הצביעו על כך שלא נמצא שיפור מובהק בביצועי משימת ההחלטה הלקסיקלית (זמן תגובה ודיוק) בעקבות ההתערבות. עם זאת, כאשר נבחנו מהירות ודיוק התגובה לכלל הנבדקים נמצא כי מילים חיוביות עובדו באופן מהיר ומדויק יותר בהשוואה למילים שליליות בהתאם לספרות הקיימת. בנוסף, נמצאה ירידה מובהקת ברמות החרדה בקבוצת הגרייה האקטיבית בלבד. ממצאים אלו בקבוצה שקיבלה גרייה אקטיבית מצביעים על כך שהשפעת ההתערבות אינה מתבטאת בשיפור של ביצועים קוגניטיביים "קרים" כגון יכולת שיפוט לקסיקלי, אלא בעיקר בתהליכים רגשיים "חמים" בלתי מפורשים המעורבים ככל הנראה בהפחתת רמות החרדה משלב קו-בסיס לשלב המדידה לאחר הגרייה. המחקר עשוי לתרום להבנת תפקידו של ה־rVLPFC  בוויסות רגשי "בלתי מודע" במהלך משימות לקסיקליות מפורשות וממחיש באופן אמפירי את הפוטנציאל של התערבויות מוחיות-ממוקדות בלתי פולשניות לתמיכה ברווחה רגשית ובהתמודדות תלמידים עם מצבי לחץ במערכת החינוך להשכלה גבוהה.