התרחקות מהדת בקרב מתבגרים עם הפרעת קשב ADHD כגורם סיכון בחינוך ממלכתי-דתי

מתבגרים עם הפרעת קשב ופעלתנות יתר (ADHD) בחברה דתית נמצאים במצב סיכון ייחודי, נוסף על
הסיכונים האחרים הנובעים מהפרעת קשב. הפרעת קשב והתרחקות מהדת הם שני גורמי סיכון עבור
מתבגרים, מסיבות סוציולוגיות ופסיכולוגיות. במחקר זה נבחנה האינטראקצייה בין שני גורמי סיכון אלו.
נערכו השוואות בין מתבגרים ללא הפרעת קשב לבין מתבגרים עם הפרעת קשב, מטופלים בתרופות
הדתי השיבו על שאלון פרטים אישיים,-יב בחינוך הממלכתיושאינם מטופלים. 276 בנים בכיתות ט
שאלון קונרס 3 לדיווח עצמי על תסמינים של הפרעת קשב ושאלון דתיות. נמצא כי מתבגרים עם
הפרעת קשב מגדירים עצמם כדתיים פחות ומדווחים על התרחקות מהדת יותר מאשר מתבגרים ללא
הפרעת קשב. בנוסף, נמצא כי ככל שתסמיני ההפרעה חמורים יותר, ההתרחקות מהדת גוברת. תרומה
משמעותית לטיפול התרופתי נמצאה רק בקשר לתחושת השייכות לקהילה הדתית, המהווה גורם חוסן
מפני התנהגויות סיכון. לממצאי המחקר ישנן השלכות עבור מטפלים, הורים ומחנכים בחברה הדתית,
למשל בהגדרת הציפיות החינוכיות-דתיות ממתבגרים עם הפרעת קשב ובנוגע לתמיכה הנדרשת.