ההשפעה האינטראקטיבית של אובדן ראייה מתמשך וגמישות קוגניטיבית על רגשות שליליים

אובדן ראייה הוא טראומה, שאינה שונה במהותה מהסתגלות לכל אובדן משמעותי אחר. ההסתגלות לאובדן זה נעשית מורכבת יותר כשמדובר באובדן ראייה מתמשך. מצב זה משפיע באופן שלילי על איכות חייו של הפרט ועל התפקוד היומיומי, ומחקרים קודמים הצביעו על רמות גבוהות של תסמיני דיכאון בקרב החווים זאת. המחקר הנוכחי הוא הראשון לבחון את ההשפעה האינטראקטיבית של אובדן ראייה מתמשך וגמישות קוגניטיבית על רגשות שליליים בקרב אוכלוסייה ייחודית של מבוגרים צעירים הנמצאים בתהליך של אובדן ראייה. 112 מבוגרים צעירים (50.9% נשים, גיל ממוצע= 35.61, סטיית תקן= 10.61) החווים אובדן ראייה מתמשך, מילאו שאלונים למדידת גמישות קוגניטיבית ורגשות שליליים. ממצאי המחקר מצביעים על קשר חיובי מובהק בין אובדן ראייה מתמשך לבין רגשות שליליים, כך שככל שאובדן הראייה התעצם כך גברו הרגשות השליליים. בנוסף, הממצאים מראים כי גמישות קוגניטיבית ממתנת קשר זה, כך שעבור אנשים עם גמישות קוגניטיבית נמוכה נמצא קשר חיובי מובהק בין אובדן ראייה מתמשך לבין רגשות שליליים, ואילו עבור אנשים עם גמישות קוגניטיבית גבוהה, עוצמת הרגשות השליליים נותרה נמוכה ללא תלות במידת אובדן הראיה. ממצאי המחקר מדגישים את תפקידה המכריע של הגמישות הקוגניטיבית כמסייעת לאנשים לשמור על תפקוד תקין ובריאות נפשית בעת אובדן ראייה מתמשך. הדבר מקבל משנה חשיבות נוכח ההשפעה ההרסנית שעשויים להיות לרגשות שליליים על חייו של הפרט. ממצאים אלו מדגישים את הצורך בפיתוח כלי התערבות מותאמים אישית לשם שיפור הגמישות הקוגניטיבית בקרב אנשים המתמודדים עם אובדן ראייה מתמשך. הגמישות הקוגניטיבית מהווה משאב פסיכולוגי מרכזי ויעיל, היכול לשמש בסיס לשיפור יכולת ההתמודדות ולהעלאת איכות החיים בקרב אנשים צעירים הניצבים בפני אובדן של יכולת חיונית ומשמעותית.