לדמות המרצה במכללת ’אורות ישראל’

כל מרצה, בכל מוסד להשכלה גבוהה נדרש, בראש ובראשונה, להוביל את תלמידיו לידע, לתובנות, להשכלה ולרכישת כלי ניתוח ומחקר, שהם מסד בסיסי של כל השכלה גבוהה, הן תורנית והן אקדמית. המאמר מבקש לבחון את שאלת מקומו של המחנך בישראל בנושא היחס לתלמיד, אישיותו של המורה והתאמת החומר הנלמד וזאת מתוך מגמת בירור ה"עוד" המצופה ממרצה במכללת "אורות ישראל". ‬